מוטי

וּבְכֵן, הִגַּעְנוּ אֶל הַצְּרִיף בּוֹ גָּר הוּא, מוֹטִי, וּפֹה אוֹכֵל הוּא וְשׁוֹתֶה הוּא וְיָשֵׁן. בָּחוּר מֻכְשָׁר, אִם הַצְלָחָה יֵשׁ לוֹ כָּזֹאתִי אִם מִדֵּי עֶרֶב מְחַיְּכוֹת לוֹ שְׁלָשְׁתְּכֶן... הוֹי, מוֹטִי, מוֹטִי הָאַמִּיץ, זֶה לֵב שֶׁל גֶּבֶר! כְּשֶׁהוּא חִבֵּק אוֹתִי – אַח, זֶה הָיָה חֲלוֹם! מָתַי הָיָה זֶה? כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֶל הַחֶדֶר, וְהוּא זָרַק אוֹתִי יָשָׁר מִן הַחַלּוֹן... מוֹטִי, מוֹטִי, מוֹטִי, זֶה לֹא סְתָם בָּחוּר אִידְיוֹטִי! עוֹד שָׁנָה, אִם יִשְׁתַּלֵּם, יִשְׁתַּלֵּם הוּא עָלוּל לִהְיוֹת מֵ"ם-מֵ"ם, 'יוֹת מֵ"ם-מֵ"ם לוּ שְׁמַעְתֶּן אוֹתוֹ, אֲפִלּוּ אֵיךְ הוּא שָׁר אֶת "אַתְּ חַכִּי לִי", אֵיךְ (אִם הוּא מַבְּסוּט רַק קְצָת) מְסַפַּר הוּא חְמַאל צִ'יזְבַּאת, וְהַלֵּב מַמָּשׁ נִצְבָּט... אַךְ לְמוֹטִי לֹא אִכְפַּת אַךְ לְמוֹטִי לֹא אִכְפַּת. אֲנִי זוֹכֶרֶת אֵיךְ שֶׁמּוֹטִי בָּא אֵלֵינוּ – עִם הַזָּקָן? לֹא, עִם קָרַחַת חֲדָשָׁה. חָשַׁבְתִּי אָז, אוּלַי יַבִּיט גַּם קְצָת עָלֵינוּ אַךְ מָה אִידְיוֹט כָּזֶה מֵבִין בְּלֵב אִשָּׁה אֵיזֶה פֶּרֶא! אֵיזֶה סוּס! אַח, מוֹטִי, מוֹטִי! אֲנַחְנוּ עוֹד מְעַט נָמוּת פֹּה, עַל הַסַּף... אֶת הַגַּרְבַּיִם אֲתַקֵּן לוֹ... אֵיזוֹ שְׁטוּת הִיא? מִזְּמַן אֲנַחְנוּ מְבַקְּשׁוֹת זֹאת מִיָּדָיו... מוֹטִי, מוֹטִי, מוֹטִי, זֶה לֹא סְתָם בָּחוּר אִידְיוֹטִי! הוּא גַּרְבַּיִם לֹא יִתֵּן, לֹא יִתֵּן – בְּעַצְמוֹ הוּא מְתַקֵּן, מְתַקֵּן. נִתְחַנֵּנָה עֶרֶב, עֶרֶב: מוֹטִי, חוֹר לְךָ בַּגֶּרֶב... אֲבָל מוֹטִי הָאָהוּב שָׂח: בֶּאֱמֶת, זֶה לֹא חָשׁוּב וְהַלֵּב מַמָּשׁ נִצְבָּט ... אַךְ לְמוֹטִי לֹא אִכְפַּת! אַךְ לְמוֹטִי לֹא אִכְפַּת! בָּנוֹת, צָרִיךְ לִמְצֹא עֵצָה! נוּ, נוּ, נַקְשִׁיבָה! וּבְכֵן צָרִיךְ לִמְצֹא מוֹצָא מִתּוֹךְ הַסְּבַךְ, אוּלַי נִפְתַּח עָלָיו פִּתְאֹם בְּאוֹפֶנְסִיבָה? אַתְּ רַק שָׁכַחַתְּ שֶׁמּוֹטִי זֶה הוּא בַּפַּלְמָ"ח! אוּלַי נַתְקִיף אוֹתוֹ? הוּא לֹא נִכְנַע, זֶה מוֹטִי אוּלַי נַחְנִיף לוֹ וְנִכְבֹּשׁ אוֹתוֹ אָז חִישׁ? אֲנִי אֶהְיֶה לוֹ, כָּךְ אֹמַר, כִּסְטֶן לַמֹּתֶן... אָז הוּא יִשְׁאַל אוֹתָךְ: מַדּוּעַ אַתְּ טְרִי-אִינְץ'? מוֹטִי, מוֹטִי, מוֹטִי, זֶה לֹא סְתָם בָּחוּר אִידְיוֹטִי! כְּבָר כִּמְעַט חֲצִי שָׁנָה, 'צִי שָׁנָה שֶׁלֵּב מוֹטִי לֹא נִכְנַע, לֹא נִכְנַע... לְחִנָּם נָבֹא עִם עֶרֶב, בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ אַחֶרֶת וְעָצוּב, נוֹרָא עָצוּב, מוֹטִי, מוֹטִי הָאָהוּב... וְהַלֵּב מַמָּשׁ נִצְבָּט... אַךְ לְמוֹטִי לֹא אִכְפַּת! אַךְ לְמוֹטִי לֹא אִכְפַּת!ובכן, הגענו אל הצריף בו גר הוא, מוטי, ופה אוכל הוא ושותה הוא וישן. בחור מוכשר, אם הצלחה יש לו כזאתי אם מדי ערב מחייכות לו שלושתכן... הוי, מוטי, מוטי האמיץ, זה לב של גבר! כשהוא חיבק אותי - אח, זה היה חלום! מתי היה זה? כשנכנסתי אל החדר, והוא זרק אותי ישר מן החלון... מוטי, מוטי, מוטי, זה לא סתם בחור אדיוטי! עוד שנה, אם ישתלם, הוא עלול להיות מם-מם לו שמעתן אותו, אפילו איך הוא שר את "את חכי לי", איך (אם הוא מבסוט רק קצת) מספר הוא חמל צ'יזבאת, והלב ממש נצבט... אך למוטי לא איכפת אני זוכרת איך שמוטי בא אלינו, אם הזקן? לא, עם קרחת חדשה. חשבתי אז, אולי יביט גם קצת עלינו אך מה אידיוט כזה מבין בלב אישה? איזה פרא! איזה סוס! אח, מוטי, מוטי! אנחנו עוד מעט נמות פה, על הסף... את הגרבים אתקן לו... איזו שטות היא? מזמן אנחנו מבקשות זאת מידיו... מוטי, מוטי, מוטי, זה לא סתם בחור אידיוטי! הוא גרבים לא יתן - בעצמו הוא מתקן. נתחננה ערב, ערב: מוטי, חור לך בגרב... אבל מוטי האהוב שח: באמת, זה לא חשוב והלב ממש נצבט ... אך למוטי לא איכפת! בנות, צריך למצוא עצה! נו, נו, נקשיבה! ובכן צריך למצוא מוצא מתוך הסבך, אולי נפתח עליו פתאום באופנסיבה? את רק שכחת שמוטי זה הוא בפלמ"ח! אולי נתקיף אותו? הוא לא נכנע, זה מוטי אולי נחניף לו ונכבוש אותו אז חיש? אני אהיה לו, כך אומר, כסטן למותן... אז הוא ישאל אותך: מדוע את טרי-אינץ'? מוטי, מוטי, מוטי, זה לא סתם בחור אידיוטי! כבר כמעט חצי שנה שלב מוטי לא נכנע... לחינם נבוא עם ערב, בודאי יש לו אחרת ועצוב, נורא עצוב, מוטי, מוטי האהוב... והלב ממש נצבט... אך למוטי לא איכפת!