שׁוּב נַצִּיג לָכֶם הָעֶרֶב, נָא הַקְשִׁיבוּ לֵב אֶחָד
עַל פְּגִישָׁה אֲשֶׁר עוֹד תִּתְקַיֵּם אֵי-פַּעַם
וְיִהְיוּ בָּהּ אִיצִיק-חַשַׁבּ, הָעַקְרוּט מִבַּאבּ אֶל-וַאד
וְתִהְיֶה אִתּוֹ גַּם רִנָּה, חֵי הָרַעַם!
וְאוּלַי לְשָׁם יָבוֹאוּ עוֹד פְלֶגְמַטִים בֶּהָמוֹן
וְאוּלַי יִהְיוּ גַּם נָעמְצֶ'ה וַעֲקִיבָא מִגַּל-אוֹן
וְאוּלַי ... אַךְ מִי יוֹדֵעַ? – הִנֵּה, הִנֵּה הֵם בָּאִים!
הַמָּקוֹם: דְּרוֹמִית לְגַת, בַּקִּילוֹמֶטֶר הַשִּׁבְעִים –
אָח פְּגִישָׁה, אָח פְּגִישָׁה שֶׁכָּזֹאת!
זֶה רַק פַּעַם בִּשְׁנַיִם דּוֹרוֹת
מַה נִּשְׁמַע? אֵיךְ הוֹלֵךְ? אַהֲלָן!
זֶה אֶת זֶה לֹא רָאִינוּ מִזְּמַן!
כִּי תָּמִיד, כְּשֶׁפַּלְמַחְנִיק נִפְגָּשׁ עִם חָבֵר –
יַחְרֵבּ בֵּיתַכּ! בַּלֵּב מַשֶּׁהוּ מִתְעוֹרֵר
מַשֶּׁהוּ מִתְעוֹרֵר וְהוֹמֶה מִבִּפְנִים
וְשִׂיחָה מַתְחִילָה עַל אוֹתָם עִנְיָנִים...
אִיצִיק-חַשַׁבּ, טוֹב שֶּבָּאתָ! מַה נִּשְׁמַע שָׁם עַל הָהָר?
כָּךְ, לֹא רַע, רַק רִנָּה קְצָת עוֹד מְבֻלְבֶּלֶת –
כָּל הַיּוֹם הִיא מְדַבֶּרֶת עַל מַסָּע אֶל הַמִּדְבָּר...
הַמִּדְבָּר נִגְמַר מִזְּמַן!
נוּ, מֵילֶא, מֵילֶא!
מַה נִּשְׁמַע? סַפְּרִי לִי, רִנָּה, אַךְ עֲשִׂי זֹאת בְּקִצּוּר.
עַד כַּמָּה שֶׁזֶּה זָכוּר לִי – אַתְּ סוּג אָלֶ"ף בְּדִבּוּר,
מַה חָשׁוּב... מָה אַתְּ סוֹרֶגֶת? מַה שְּׁלוֹמָהּ שֶׁל רִבְקָה-הַר?
הִיא עָזְבָה אֶת יוֹסְקֶה-אֶבֶן...
שֵׁשׁ שָׁנִים וּכְבָר נִגְמַר?
נִגְמַר...
אָח פְּגִישָׁה...
אַח, נִזְכֹּר זְמַנִּים עָבָרוּ וְאַף פַּעַם לֹא נִשְׁכַּח
מַסָּעוֹת אֶל הַמַּכְתֵּשׁ לְאוֹר יָרֵחַ...
אֵיךְ הָיְתָה קְבוּצָה שֶׁל חֶבְרֶ'ה
שֶׁקָּרְאוּ לָהּ: הַפַּלְמָ"ח
בִּתְקוּפַת אוֹתָם הַגּ'וֹבִּים – הָיָה שָׂמֵחַ!
כֵּן, הָיוּ זְמַנִּים אֵי-פַּעַם, תַּעֲנוּג לְהִזָּכֵר...
אוֹי נִזְכַּרְתִּי...
שְׁמַע עֲקִיבָא, בְּחַיֶּיךָ, הִזָּהֵר!
נוּ, מַה יֵּשׁ? הֵן רַק רָצִיתִי לְסַפֵּר סִפּוּר קָטָן...
אַךְ מַדּוּעַ זֶה, בֵּינְתַיִם, לִי תִּדְרֹךְ עַל הַזָּקָן...
אָח פְּגִישָׁה...
הֲתִזְכֹּר אֶת שְׂרוּלִיק-תֶּרַח?
שֶׁנָּשַׁךְ אֶת הַמִּצְרִי?
שֶׁבִּמְקוֹם רִבָּה אָכַל מִשְׁחַת-נַעֲלַיִם?
זֶהוּ זֶה. וְאֵיךְ נִלְחַם!
כֵּן, בֶּאֱמֶת, בָּחוּר בָּרִיא.
מֵת...
מָתַי?
אַחֲרֵי הַהִיא מֵרָמָתַיִם...
אָח, הָיְתָה תְּקוּפָה שֶׁל חֶבְרֶ'ה...
אוֹי, חֲבָל שֶׁזֶּה נִגְמַר...
וְהַיּוֹם בְּעִיר הַנֶּגֶב רְחוֹבוֹת יֵשׁ וְכִכָּר...
בּוֹא כְּבָר, אִיצִיק, נְמַהֵר נָא, שֶׁנַּסְפִּיק לָשׁוּב עִם אוֹר –
מַה תָּרוּצוּ?
נוּ, צָרִיךְ אֶת הַפַסְפוּסִים עוֹד לִסְפֹּר...
אָח פְּגִישָׁה...שוב נציג לכם הערב, נא הקשיבו לב אחד,
על פגישה, אשר עוד תתקיים אי פעם,
ויהיו בה איציק-חשב, העקרוט מבאב אל-ואד,
ותהיה אתו גם רינה, חי הרעם!
ואולי לשם יבואו עוד פלגמטים בהמון,
ואולי יהיו רק נעמצ'ה ועקיבא מגל-און,
ואולי ... אך מי יודע? - הנה, הנה הם באים!
המקום: דרומית לגת, בקילומטר השבעים.
אח פגישה, אח פגישה שכזאת!
זה רק פעם בשניים דורות,
מה נשמע? איך הולך? אהלן!
זה את זה לא ראינו מזמן!
כי תמיד, כשפלמח'ניק נפגש עם חבר -
יחריביתק! בלב משהו מתעורר ...
משהו מתעורר והומה מבפנים,
ושיחה מתחילה על אותם עניינים ...
איציק-חשב, טוב שבאת! מה נשמע שם על ההר?
כך, לא רע, רק רינה קצת עוד מבולבלת -
כל היום היא מדברת על מסע אל המדבר...
המדבר, נגמר מזמן!
נו, מילא, מילא!
מה נשמע? ספרי לי, רינה, אך עשי זאת בקיצור.
עד כמה שזה זכור לי - את סוג אלף בדיבור,
מה חשוב ... מה את סורגת? מה שלומה של רבקה-הר?
היא עזבה את יוסקקה-אבן...
שש שנים וכבר נגמר?
אח פגישה ...
הוי, נזכור זמנים עברו ואף פעם לא נשכח,
מסעות אל המכתש לאור ירח...
איך היתה קבוצה של חבר'ה,
שקראו לה: הפלמ"ח,
בתקופת אותם הג'ובים...
היה שמח!...
כן היו זמנים אי פעם, תענוג להיזכר...
אוי נזכרתי...
שמע עקיבא, בחייך, היזהר!
נו, מה יש? הן רק רציתי לספר סיפור קטן ...
אך מדוע זה, בינתיים, לי תדרוך על הזקן?...
אח פגישה...
התזכור את שרוליק-תרח?
שנשך את המצרי?
שבמקום ריבה אכל משחת-נעליים?
זהו זה. ואיך נלחם!
כן, באמת, בחור בריא.
מת...
מתי?
אחרי ההיא, מרמתיים...
כן, היתה תקופה של חבר'ה...
וחבל שזה נגמר...
אך היום, בעיר הנגב, רחובות יש, וכיכר ...
בוא כבר, איציק, נמהר נא, שנספיק לשוב עם אור -
מה תרוצו?
נו, צריך את הפספוסים עוד לספור...
אח פגישה...
מילים: חיים חפר (פיינר)
לחן: מאיר נוי (נוימן) כתיבה: 1949 הלחנה: 1949
|
הצ'יזבטרון 
שנת הקלטה: 6.5.1959
מקור: המופע "היו זמנים: מצעד פזמוני העשור" חלק א בליווי אקורדיון. הוקלט על ידי קול ישראל |
זוהר אוריין, דבורה דותן, נירה עדי, שלישיית גשר הירקון  ביצוע:
הצ'יזבטרון 
שנת הקלטה: 1949
מקור: תקליט לא-מסחרי של קול ישראל
מקור: תקליט לא-מסחרי של קול ישראל
סולנים: שייקה ומרגלית, זם ונעמי
אקורדיון: אדי; גיטרה: איזי
על השיר
מתוך התכנית הרביעית של הלהקה ("הטרמפ") שעלתה באפריל 1949.
מיכה נצר (נ' 1930, רחובות) מְבָאֵר:
- עַקְרוּט = בערבית עַכְּרוּת, רועה זונות, נָבָל. בפלמ"ח היה תואר חיבה לאחד שמעז.
- פְלֵגְמַט = לא יוצלח, אחד שאי אפשר להטיל עליו תפקיד, בקיצור נקרא פְלֵג.
- יָחְרַבְּ בֵּיתַכְּ = בערבית יחרב ביתך, נחשב למילות ברכה.
ביצועים נוספים:
- אריק לביא ו"שוקולד מנטה מסטיק" (סרטון)
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
המעבד אהרן שפי: "העיבוד נעשה לכבוד פגישה מחודשת בין כַּנרת למנצח ששירתו יחדיו בתזמורת צה"ל בשנותיה הראשונות."
לפרטים נוספים ניתן לפנות לאהרן שפי בכתובת e.a.shefi@gmail.com.
תגיות
עדכון אחרון: 19.02.2023 08:56:48
© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם