תוליכנו קוממיות

לדברי מיכאל קוכמן, השיר הושר בראשית שנות הארבעים בהצגה "מסעות בנימין השלישי" בתיאטרון ה"אהל". "עיתונות יהודית היסטורית" מגלה שההצגה "מסעות בנימין השלישי" רצה החל מסוף 1935 וכל מהלך 1936 בתיאטרון "אוהל".

זלמן אברמוב מספר ששיר זה נקרא במושב מרחביה "סנדריל", עדות למקורו בהצגה "מסעות בנימין השלישי", שם סנדריל  - המכונה גם "סנדריל האשה" - הוא עוזרו ושותפו למסע של בנימין.

הטקסט של מנדלי מוכר ספרים כולל את הביטוי "תוליכנו קוממיות" [כך בעברית גם בנוסח היידי], ובעברית סמוך לתחילת הפרק הראשון:

חרוב שניטל לברכה בחמישה עשר בשבט, זהו אצל הבטלונים המשובח בפירות הארץ, שאין כיוצא בו. כיוון שרואים אותו – זכר ישראל לפניהם בא. מסתכלים ומסתכלים בו ונאנחים. עיניהם ליה ואומרים: הוי, ותוליכנו, אבינו אב הרחמן, קוממיות – קוממיות בכל דקדוקיה וכוונותיה, לארצנו – שהחרובין מאכל עזים שם... ומעשה באדם מישראל, שהביא פעם אחת למקומנו תמר, ויהיה לפלא. והיו כל בני העיר, למקטנם ועד גדולם, רצים לראותו. נטלו את החומש והראו בו באצבע, שהתמר, תמר זה, כתוב בתורה! אטו מילתא זוטרתא היא. זה התמר הרי הוא מארץ ישראל!

עוד באותו לחן: אגיל ואשמח. החלק הראשון של המנגינה זהה ל"הורה מס' 12" שנדפסה בשירון "משירי העלייה השנייה", עמ' 40.

הלחן מופיע גם למילים "אשר ברא" בSongs of the Hassidim vol.2 (ed. Velvel Pasternak, New York 1971) עמ' 185 [שיר מס' 186], ומיוחס שם לחסידות בובוב. באוסף "טווס הזהב: אסופת שירי עם ביידיש" [עורכים משה גורלי משה ביק וגדעון אלמגור] 1970, עמ' 101 קטע 64 מופיע הלחן כ"ניגון פון ר' מאנין חזן" [ניגון שני משלושה המיוחסים לו]. בחוברת "זמרה לפעוטים" בהדרכת תרזה גויטיין שחולקה בקורס למטפלות בגיל הרך ב1946 (עמ' 2) מופיע הלחן ללא מילים כ"ריקוד לכבוד שבת" עם הערה שזהו ניגון חסידי ממאה שערים בירושלים, והוראות ריקוד: הליכה עליזה במעגל, מחיאת כפיים לפי הריתמוס, וסיבוב סביב עצמו, יד אחת למעלה.

שירי זמרדעים