שיר היין

את השיר הביא לאיילת-השחר דוד כנעני, איש העלייה השנייה.

לפי עקיבא גליקשטיין בדבריו על "[משה שרת] בחלב בימי מלחמת העולם הראשונה",החכם-בשי (הרב הראשי) בחלב, ר' חזקיהו שבתי, אהב מאוד את השיר ובייחוד את המילים "זה בן נוח נותן כוח". 

אראל סג"ל, בטורו השבועי במוסף "סוף שבוע" של "מעריב" מתאריך 16.10.09, פרסם כתבה בשם "הנגאובר" העוסקת בנושא השכרות. בכתבה הוא מצטט קטע מ"מדרש תנחומא", העוסק בנוח והשטן, ויש להניח שמכאן צמחו מילות השיר המוזר, אותן חיברו חלוצי העלייה השנייה, או חסידים שחיו באותו הזמן [בחלק מהמקורות כתוב כי לבני (ציגל) כתב את השיר; ייתכן שהוא תרגמוֹ מיידיש - זמרשת]. ציטוט מהכתבה:

במדרש תנחומא מתמצת מדרש יפהפה את הרומן בין אנושות לאלכוהול בדרך פיוטית ומזוקקת. על פי התורה, הראשון לנטוע כרם היה נוח. במדרש מסופר כי בשעה שנוח עסק בנטיעה, צץ לפתע השטן והתעניין במעשיו. נוח השיב כי הוא נוטע כרם והשטן תהה על טיב פריו. "פירותיו מתוקים בין לחים ובין יבשים ועושים מהם יין המשמח את הלבבות", השיב נוח. הציע השטן לסייע לנוח וזה הסכים. הלך השטן ושחט רחלה על הגפן. אחר-כך הביא אריה ושחט על הנטיעה. אחריו שחט קוף וקינח בחזיר. הטיף דמיהם והשקה בהם את הכרם. ומבהיר המדרש את הרמז: "כשאדם שותה כוס אחת, הרי הוא כרחלה: עניו ושפל רוח. כשהוא שותה שתי כוסות, מיד נעשה גיבור כארי ומתחיל לדבר גדולות ואומר: מי כמוני! כיוון ששתה שלוש או ארבע כוסות - מיד נעשה כקוף, עומד ומרקד ומשחק ומנבל פיו לפני הכל ואינו יודע מה יעשה. נשתכר - נעשה כחזיר, מתלכלך בטיט ומוטל באשפה.

המנגינה בשינויים קלים משמשת גם את השיר "יעקב ועשיו", וראו שם ייחוסים שונים למקור המנגינה.

לפי תיעוד בכרטסת מאיר נוי, שני בתים של נוסח המתחיל "שותה האדם כוס ראשונה" נדפסו בעיתון "התור" בעריכת הרב מימון-פישמן בתאריך א' בכסלו תרפ"ו במאמר על "שירי הרעבים".

עוד על השיר קראו בכתבתו של דוד אסף "גלגולו של ניגון: למה גוי שותה יי"ש ומה היהודי עושה בינתיים?" בבלוג "עונג שבת" (21.11.2013). כתבה זו קיבלה פנים חדשות בפרק הרביעי בספרו של דוד אסף שיר הוא לא רק מילים: פרקי מסע בזמר העברי (הוצאת עם עובד, תש"ף / 2019), ושם הוא מביא גם את הנוסח המקורי כפי שנדפס לראשונה תחת שם העט "אגן" בחוברת ה' בסדרה "שירים לעם" בעריכת קדיש יהודה סילמן, בשנת תרע"א (1911).

יין, כרם, ענבים, בציר