שולמית

עֲנָנִים שָׁטִּים עַל הַגִּלְבֹּעַ, הַבָּרָק פּוֹלֵחַ כַּחֲנִית. סַעַר, סַעַר שָׁר לִי מִגָּבוֹהַּ: בּוֹאִי לַשָּׂדוֹת, הַשּׁוּלַמִּית! שׁוּלַמִּית, הַתִּירִי צַמּוֹתַיִךְ, שׁוּלַמִּית, יָפָה הִנָּךְ כַּלֵיל. שׁוּלַמִּית, הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, כִּי מַרְאַיִךְ - אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הוֹי, הוֹי, עוֹד יוּשַׁר, עוֹד יוּשַׁר, עוֹד יְסֻפַּר. יַך הָרוּחַ וְיִסְעַר, אַךְ הַזֶּמֶר עוֹד יוּשַׁר! הוֹי, הוֹי, עוֹד יוּשַׁר, אֶרֶץ, אֶרֶץ גַיְא וָהַר, אֶרֶץ גַּן וָאָרֶץ בָּר, גַּם שִׁירֵנוּ עוֹד יוּשַׁר. אִם הָאִישׁ נִכְנַע לְצֵל הַחֶרֶב, דַּע כִּי אֵין בּוֹ אַהֲבַת-תָּמִיד. אַךְ אִם קָם הוּא יְחִידִי מוּל אֶלֶף. דַּע כִּי הוּא נִשְׁבַּע לַשּׁוּלַמִּית! שׁוּלַמִּית, עוֹד צַמָּתֵךְ בָּרוּחַ, שׁוּלַמִּית, עוֹד סַנְדָּלֵךְ אַדְמוֹן. גַּם אִם יֹאהֲבוּךְ בְּשֶׁל תַּפּוּחַ, יֹאהֲבוּך כְּמוֹ בְּשֶׁל אַרְמוֹן. הוֹי הוֹי... אֶל הַקִּיר הָאַחֲרוֹן הִגַּעְנוּ וּתְלוּיָה עָלֵינוּ הַחֲנִית. אַךְ גַּם אָנוּ, כֵּן, אַחַי, גַּם אָנוּ עוֹד נִשְׁמַע אֶת שִׁיר הַשּׁוּלַמִּית. הִיא תָּקוּם חוֹגֶגֶת לְעֵינֵינוּ! הִיא תָּבוֹא, רָקִיעַ לָנוּ עֵד! עוֹד יוּשַׁר שִׁיר זֶמֶר גַּם אֶצְלֵנוּ, עוֹד יוּשַׁר - הִכּוֹנוּ לַמּוֹעֵד! הוֹי הוֹי... עננים שטים על הגלבוע הברק פולח כחנית סער סער שר לי מגבוה בואי לשדות, השולמית שולמית, התירי צמותייך שולמית, יפה הינך כליל שולמית, הראיני את מראייך כי מראייך ארץ ישראל הוי הוי עוד יושר עוד יושר עוד יסופר יך הרוח ויסער אך הזמר עוד יושר הוי הוי עוד יושר ארץ ארץ גיא והר ארץ גן וארץ בר גם שירנו עוד יושר אם האיש נכנע לצל החרב דע כי אין בו אהבת תמיד אך אם קם הוא יחידי מול אלף דע כי הוא נשבע לשולמית שולמית, עוד צמתך כרוח שולמית, עוד סנדלך אדמון גם אם יאהבוך בשל תפוח יאהבוך כמו בשל ארמון הוי הוי... אל הקיר האחרון הגענו ותלויה עלינו החנית אך גם אנו, כן אחיי גם אנו עוד נשמע את שיר השולמית היא תקום חוגגת לעינינו היא תבוא - רקיע לנו עד עוד יושר שיר זמר גם אצלנו עוד יושר - היכונו למועד הוי הוי...