הים

שָׁמַיִם וָמַיִם עַד אֶפֶס אַפְסַיִם וְשֶׁמֶשׁ נוֹהֶרֶת וּתְכֵלֶת נִגֶּרֶת זוֹרֶמֶת מֵאֹפֶק אֶל אֹפֶק בְּזֶמֶר זָרוּחַ שֶׁל גַּל וְשֶׁל רוּחַ שֶׁל חוֹל וְשֶׁל צֶדֶף שֶׁל מֶלַח וָנֶדֶף חָרִיף שֶׁל הַיָּם כְּלִיל הַיֹּפִי עַתִּיק הוּא הַזֶּמֶר אֵין סוֹף לוֹ, לֹא גֶּמֶר עַתִּיק גַּם חָדָשׁ הוּא שָׁלֵו גַּם נִרְגָּשׁ הוּא שָׂשׂוֹן וְיָגוֹן בּוֹ נָשָׁקוּ כִּי תְּכֵלֶת וָנֹגַהּ וְסַעַר וָרֹגַע וְאֹפֶל וְצַחַר שֶׁל לֵיל וְשֶׁל שַׁחַר כֻּלָּם כְּאֶחָד בּוֹ דָּבָקוּ שמים ומים עד אפס אפסיים ושמש נוהרת ותכלת ניגרת זורמת מאופק אל אופק בזמר זרוח של גל ושל רוח של חול ושל צדף של מלח ונדף חריף של הים כליל היופי עתיק הוא הזמר אין סוף לו, לא גמר עתיק גם חדש הוא שלו גם נגרש הוא ששון ויגון בו נשקו כי תכלת ונוגה וסער ורוגע ואופל וצחר של ליל ושל שחר כולם כאחד בו דבקו

מקור: "מחברות מאיר נוי לשירים בעברית", עמוד 58 בהד' [סדרת מחברות עם תווים] 1