שיר הערש לאבי

נוּמָה נוּמָה רֹאשׁ יָגֵעַ רֹאשׁ נִלְהָב, סָעוּר וָשָׂב עוֹד אַתָּה חוֹתֵר כָּמֵהַּ וְהִנֵּה נָדַם הַקְּרָב כָּךְ נִרְדַּמְתָּ אָב כַּיֶּלֶד אַחֲרוֹן מִשְׂחָק כִּי תַּם לְמוּד אַכְזָב אַךְ צְמוּד תּוֹחֶלֶת לֵב הוֹמֶה, רַגָּז וָתָם שָׂשׂ לְכָל מֻפְלָא תָּמוּהַּ דַּל מִמַּעַשׂ וְנֶחֱשָׁל שִׁיר אָהַבְתָּ, שַׁעֲשׁוּעַ הֶחָזוֹן וְהַמָּשָׁל עַז כַּיֶּלֶד מִי יִתְּנֶךָ לְעֵינַי לוּ יוֹם אֶחָד וְאֶרְחָמְךָ וַאֲיַשְׁנֶךָ בְּשִׁיר עֶרֶשׂ לַעֲדֵי עַד נומה נומה ראש יגע ראש נלהב, סעור ושב עוד אתה חותר כמה והנה נדם הקרב כך נרדמת אב כילד אחרון משחק כי תם למוד אכזב אך צמוד תוחלת לב הומה, רגז ותם שש לכל מופלא תמוה דל ממעש ונחשל שיר אהבת, שעשוע החזון והמשל עז כילד מי יתנך לעיניי לו יום אחד וארחמך ואיישנך בשיר ערש לעדי עד

מקור: "אפרים בן חיים: זאת ארצנו - שירים לעם", קבוצת קרית ענבים וקרית ספר, 1944, עמוד 17