טוביה טוביה

הוֹי, בָּעוֹלָם יֶשְׁנָהּ עִרְבּוּבְיָה, אֲנִי בָּחוּר חָבִיב, שְׁמִי טוּבְיָה, אֲבָל בִּמְקוֹם לַחֲלֹב עִזִּים אֲנִי סוֹגֵר אֶת הַבְּרָזִים. כִּי יֵשׁ קַבְּצָן הַחַי עַל עֵשֶׂב, וּבִשְׁבִילוֹ הַמַּיִם – כֶּסֶף! וְיֵשׁ גְּבִירִים עִם אַלְפֵי לַא"יִים, וּבִשְׁבִילָם הַכֶּסֶף – מַיִם! אֲנִי לֹא טוּבְיָה הַחוֹלֵב עוֹד, אַךְ יֵשׁ בִּי רַחֲמִים וְלֵב עוֹד, מֵרֹב בְּרָזִים אֶצְלִי עִרְבּוּבְיָה וְשָׁר אֲנִי לִי: טוּבְיָה, טוּבְיָה... אוֹי טוּבְיָה, טוּבְיָה, כַּמָּה מַיִם שָׁטְפוּ מִן הַבְּרָזִים בֵּינְתַיִם, עָלִיתָ בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם בָּחוּר וְגַם יְפֵה עֵינַיִם. הָיוּ לְךָ אוֹרְיֶנְטַצְיוֹת וַאַהֲבוֹת וְדֶקְלָרַצְיוֹת, עַכְשָׁו לְךָ אוֹרְיֶנְטַצְיָה רַק עַל סְגִירַת הָאִינְסְטָלַצְיָה... אוֹי טוּבְיָה, טוּבְיָה, כַּמָּה מַיִם שָׁטְפוּ מִן הַבְּרָזִים בֵּינְתַיִם. שִׁלְשׁוֹם הָלַכְתִּי, תַּאֲמִינָה, לִפְתֹּחַ אֵיזוֹ בֶּרֶזִינָה, אַךְ מִבִּלְבּוּל בָּעֲבוֹדָה אֲנִי פָּתַחְתִּי...וְעִידָה. מֵאָה גְּבָרוֹת בְּקוֹנְפֶרֶנְצְיָה פָּתְחוּ מִיָּד בְּדִבּוּרֶנְצְיָה וְזֶה הָיָה עוֹשֶׂה פֹּה הֶרֶס, לוּלֵא סָגַרְתִּי אֶת הַבֶּרֶז. בָּא הַחַלְבָּן חָלָב לִמְזֹג לִי, אוֹמֵר אֲנִי לוֹ: "שְׁמַע, רֶבּ יוֹגְלִי, אֱמֹר לִי: זֶה חָלָב שֶׁל תְּנוּבְיָה? וְהוּא עוֹנֶה: אוֹי טוּבְיָה, טוּבְיָה... אוֹי טוּבְיָה, טוּבְיָה, כַּמָּה מַיִם שָׁטְפוּ מִן הַבְּרָזִים בֵּינְתַיִם, עַד שֶׁהִגִּיעוּ הַדְּלָיַיִם לְתֵל אָבִיב וִירוּשָׁלַיִם. וְכַמָּה הַרְצָאוֹת נִשְׁפָּכוּ, וְכַמָּה אֲסֵפוֹת נִפְתָּחוּ, וְכַמָּה הַצְהָרוֹת זָרָמוּ וְכַמָּה נְאוּמִים נִנְאָמוּ... אוֹי טוּבְיָה, טוּבְיָה, כַּמָּה מַיִם שָׁטְפוּ מִן הַבְּרָזִים בֵּינְתַיִם. אֶתְמוֹל בַּדֶּרֶךְ קְצָת נִמְנַמְתִּי וּמִן חֲלוֹם כָּזֶה חָלַמְתִּי: בָּא דּוֹקְטוֹר וַיצְמַן לַשַּׁלִּיט - אֶל הַמַּזְכִּיר בְּדַאוּנִינְג-סְטְרִיט. וְהַמַּזְכִּיר אִישׁ דִיפְּלוֹמַט הוּא, מוֹנֶה לוֹ כָּל סֶרְטִיפִיקָט הוּא וְסָח: אֶת זֶה סֶרְטִיפִיקַטְנוּ וְלֹא לָתֵת יוֹתֵר הֶחְלַטְנוּ. אָז וַיצְמַן עַל כְּתֵפוֹ טוֹפֵחַ בְּעֶצֶב יְהוּדִי פִּקֵּחַ וְלַמַּזְכִּיר, בְּלִי כָּל עִרְבּוּבְיָה, אוֹמֵר הוּא כָּךְ: אוֹי טוּבְיָה, טוּבְיָה... אוֹי טוּבְיָה, טוּבְיָה, כַּמָּה מַיִם שָׁטְפוּ בַּתֶּמְזָה בֵּינָתַיִם וְלֹא תְּפַסְתֶּם עוֹד כִּי לַהֶבֶל תָּשִׂימוּ עַל הַשַּׁעַר חֶבֶל. וְלוּ גַּם אֶלֶף דִּיפְּלוֹמַטִּים יַגִּידוּ: אֵין סֶרְטִיפִיקָטִים... אוֹי טוּבְיָה, שְׁמַע לְוַיצְמַן חַיִים הִיא תִּבָּנֶה, יְרוּשָׁלַיִם! כִּי לֹא יוֹעִילוּ אֵשׁ וָמַיִם כִּי זֶהוּ סוֹד יְרוּשָׁלַיִם! הוי, בעולם ישנה ערבוביה, אני בחור חביב, שמי טוביה, אבל במקום לחלב עזים אני סוגר את הברזים. כי יש קבצן החי על עשב, ובשבילו המים - כסף! ויש גבירים עם אלפי לא"יים, ובשבילם הכסף - מים! אני לא טוביה החולב עוד, אך יש בי רחמים ולב עוד, מרב ברזים אצלי ערבוביה ושר אני לי: טוביה, טוביה... אוי טוביה, טוביה, כמה מים שטפו מן הברזים בינתים, עלית בן עשרים ושתים בחור וגם יפה עינים. היו לך אורינטציות ואהבות ודקלרציות, עכשו לך אורינטציה רק על סגירת האינסטלציה... אוי טוביה, טוביה, כמה מים שטפו מן הברזים בינתים. שלשום הלכתי, תאמינה, לפתח איזו ברזינה, אך מבלבול בעבודה אני פתחתי...ועידה. מאה גברות בקונפרנציה פתחו מיד בדבורנציה וזה היה עושה פה הרס, לולא סגרתי את הברז. בא החלבן חלב למזג לי, אומר אני לו: "שמע, רב יוגלי, אמר לי: זה חלב של תנוביה? והוא עונה: אוי טוביה, טוביה... אוי טוביה, טוביה, כמה מים שטפו מן הברזים בינתים, עד שהגיעו הדליים לתל אביב וירושלים. וכמה הרצאות נשפכו, וכמה אספות נפתחו, וכמה הצהרות זרמו וכמה נאומים ננאמו... אוי טוביה, טוביה, כמה מים שטפו מן הברזים בינתים. אתמול בדרך קצת נמנמתי ומן חלום כזה חלמתי: בא דוקטור ויצמן לשליט - אל המזכרי בדאונינג-סטריט. והמזכיר איש דיפלומט הוא, מונה לו כל סרטיפיקט הוא וסח: את זה סרטיפיקטנו ולא לתת יותר החלטנו. אז ויצמן על כתפו טופח בעצב יהודי פקח ולמזכיר, בלי כל ערבוביה, אומר הוא כך: אוי טוביה, טוביה... אוי טוביה, טוביה, כמה מים שטפו בתמזה בינתים ולא תפסתם עוד כי להבל תשימו על השער חבל. ולו גם אלף דיפלומטים יגידו: אין סרטיפיקטים... אוי טוביה, שמע לויצמן חיים היא תבנה, ירושלים! כי לא יועילו אש ומים כי זהו סוד ירושלים!

תיווי: הלל אילת