הבחורים שלנו (לחן סמבורסקי)

הַבַּחוּרִים שֶׁלָּנוּ יוֹדְעִים הַכֹּל. בַּיִת לִבְנוֹת, דֶּרֶךְ לִסְלֹל, אוֹטוֹ לִנְהֹג לְתַקֵּן גַּלְגַּל הַכֹּל! וְאֶתְמוֹל עַל יַד בֵּיתֵנוּ בָּנוּ בַּיִת לִשְׁכֵנֵנוּ [דִּקְלוּם: בָּנוּ הַקִּירוֹת וְצָרִיךְ קוֹרוֹת בַּרְזֶל לְהַעֲלוֹת מִזָּקֵן וְעַד נַעַר הִתְאַסְּפוּ שָׁם לִרְאוֹת. זָקֵן בָּא וּמְחַיֵּךְ:] אֵיךְ? קוֹרָה זוֹ? לֹא יוּכְלוּ! [דִּקְלוּם: וַאֲנִי לַזָּקֵן: כֵּן וָכֵן! וְהַבַּחוּרִים - לֹא כְלוּם עַל הַפִּגּוּם שְׁנַיִם עָמְדוּ, אַרְבָּעָה לְמַטָּה עָבְדוּ וְשָׁתְקוּ] הַבַּחוּרִים שֶׁלָּנוּ... [דִּקְלוּם: בֵּינֵיהֶם אֶחָד בָּחוּר כְּשִׁמְשׁוֹן כֹּחוֹ בְּמָתְנָיו בַּרְזֶל יָדָיו בְּרֹאשׁ הוּא עוֹמֵד וּמְפַקֵּד:] שִׁמְעוֹן, רֵד! אֱחֹז! אַחַת וּשְׁתַּיִם בְּעֶשֶׂר יָדַיִם תְּפֹשׂ! שָׁ – לֹשׁ! מֵעַל הָרֹאשׁ הָרֵם! וְהֵם הֵרִימוּ! וְאָמַרְתִּי אֶתְמוֹל: הַבַּחוּרִים שֶׁלָּנוּ... הבחורים שלנו יודעים הכול: בית – לבנות דרך – לסלול אוטו – לנהוג לתקן גלגל הכול! ואתמול על יד ביתנו בנו בית לשכנינו [דקלום: בנו הקירות וצריך קורות ברזל להעלות מזקן ועד נער התאספו שם לראות. זקן בא ומחייך:] איך? קורה זו? לא יוכלו! [דקלום: ואני לזקן: כן וכן! והבחורים - לא כלום על הפיגום שנייים עמדו, ארבעה למטה שתקו ועבדו] הבחורים שלנו... [דקלום: ביניהם אחד בחור כשמשון כוחו במתניו ברזל ידיו בראש הוא עומד ומפקד:] שמעון, רד! אחוז! אחת ושתיים בעשר ידיים תפוש! שלוש! מעל הראש הרם! והם הרימו! ואמרתי אתמול: הבחורים שלנו...