קוּמוּ, תֹּעֵי מִדְבָּר, צְאוּ מִתּוֹךְ הַשְּׁמָמָה; עוֹד הַדֶּרֶךְ רָב, עוֹד רַבָּה הַמִּלְחָמָה. רַב-לָכֶם לָנוּעַ, לָנוּד בָּעֲרָבָה – וְלִפְנֵיכֶם פְּרוּשָׂה דֶּרֶך גְּדוֹלָה, רְחָבָה. רַק אַרְבָּעִים שָׁנָה נֵתַע בֵּין הֶהָרִים – וּבַחוֹל טָמַנּוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא פְּגָרִים. אַל-נָא יַעַצְרוּנוּ פִּגְרֵי הַנֶּחֱשָׁלִים, שֶׁבְּעַבְדוּתָם מֵתוּ – נִפְסַח עַל-הַחֲלָלִים! יִרְקְבוּ בִקְלוֹנָם סְרוּחִים עַל-צְרֹרוֹתָם, שֶׁבִּכְתֵפָם נָשְׂאוּ מִמִּצְרַיִם אוֹתָם. יִמְתַּק לָמוֹ חֲלוֹמָם, רֹב בְּצָלִים, שׁוּמִים, דְּוָדִים מְלֵאֵי בָשָׂר רַבִּים וַעֲצוּמִים. עוֹד הַיּוֹם אוֹ מָחָר יַחֲלֹק רוּחַ קָדִים עִם הָעַיִט גּוּפַת אַחֲרוֹן הָעֲבָדִים. קוּמוּ אֵפוֹא, נָדִים! עִזְבוּ אֶת-הַשְּׁמָמָה! אַךְ אַל-יַעַל קוֹלְכֶם, דִּרְכוּ עֹז בִּדְמָמָה! פֶּן-צַעַדְכֶם יַרְגִּיז מִדְבָּר וְנִרְדָּמָיו – אִישׁ וְאִישׁ בִּלְבָבוֹ יִשְׁמַע הֵד פְּעָמָיו! אִישׁ בִּלְבָבוֹ יִשְׁמַע קוֹל אֱלֹהַּ דֹּבֵר: לֵךְ! הַיּוֹם אֶל-אֶרֶץ חֲדָשָׁה אַתָּה עֹבֵר! לֹא! לֹא לֶחֶם קְלֹקֵל, שְׂלָו וּדְגַן שָׁמָיִם – לֶחֶם עֶצֶב תֹּאכַל, פְּרִי עֲמַל יָדָיִם! לֹא! לֹא אֹהֶל תֹּהוּ וַעֲלִיּוֹת שְׁחָקִים – בַּיִת אַחֵר תִּבְנֶה, אֹהֶל אַחֵר תָּקִים! כִּי מִלְּבַד הַמִּדְבָּר תַּחַת הַשָּׁמָיִם, עוֹד לֶאֱלֹהַּ עוֹלָם גָּדוֹל רְחַב יָדָיִם. וּמִלְּבַד יְלֵל הַיְשִׁימוֹן, דְּמִי הַצִּיָּה – תִּרְגַּשׁ תַּחַת שִׁמְשׁוֹ אֶרֶץ יְפֵה-פִיָּה."קומו תועי מדבר צאו מתוך השממה; עוד הדרך רב עוד רבה המלחמה. רב-לכם לנוע, לנוד בערבה – ולפניכם פרושה דרך גדולה, רחבה. רק ארבעים שנה נתע בין ההרים – ובחול טמנו שישים ריבוא פגרים. אל-נא יעצרונו פגרי הנחשלים, שבעבדותם מתו – נפסח על-החללים! ירקבו בקלונם סרוחים על-צרורותם, שבכתפם נשאו ממצרײם אותם. ימתק למו חלומם רוב בצלים, שומים, דװדים מלאי בשר רבים ועצומים. עוד היום או מחר יחלוק רוח קדים עם העיט גופת אחרון העבדים. קומו אפוא נדים! עזבו את-השממה! אך אל-יעל קולכם, דרכו עוז בדממה! פן-צעדכם ירגיז מדבר ונרדמיו – איש ואיש בלבבו ישמע הד פעמיו! איש בלבבו ישמע קול אלוה דובר: לך! היום אל-ארץ חדשה אתה עובר! לא! לא לחם קלוקל, שלו ודגן שמים – לחם עצב תאכל, פרי עמל ידײם! לא! לא אוהל תוהו ועליות שחקים – בית אחר תבנה, אוהל אחר תקים! כי מלבד המדבר תחת השמים, עוד לאלוה עולם גדול רחב ידײם. ומלבד ילל הישימון, דמי הצײה – תרגש תחת שמשו ארץ יפה-פײה."