מילים: נתן אלתרמן
לחן: סטפן וולפה כתיבה: 1934
|
חבורת שהם  |
מקהלת קול ציון לגולה 
שנת הקלטה: 31.10.1951
ללא ליווי כלי.
הביצוע מתחיל בבית מס' 14 ולאחריו הבתים 10, 11, 13, 17
מתוך: אוסף תקליטי השידור של קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומית
נאוה נחמן 
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
חיים אחישר 
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
כך זוכר חיים אחישר את השיר; החלק הראשון שונה מהמקובל, אך קרוב יותר לתווים המוצגים כאן.
עמליה (ויולה) חקל 
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
ביצועים נוספים:
- יהורם גאון (אודיו עם תמונות)
- אנה שפיץ, מירב חזן ומיכאל וולפה (וידיאו)
מתוך תוכנית הרדיו "שאלה של טעם" (13.8.1988), כפי שמתועד בכרטסת מאיר נוי השמורה בספרייה הלאומית: המילים פורסמו לראשונה בדו-שבועון "טורים" בתאריך 17.7.1934. הייתה לשיר הקלטה מפי חנה רובינא אך היא נמחקה לבקשת אלתרמן. לא ידועה הסיבה להתנגדותו של אלתרמן. השערה מס' 1: אלתרמן השתייך לקבוצת "יחדיו" שהייתה א-פוליטית, ובעלות הפשיזם שינה את דעתו; השערה מס' 2, השערתו של ראובן קריץ [סופר וחוקר ספרות]: השיר נראה לו פשוט מדיי.
השיר הולחן על-ידי וולפה, ככל הנראה כמה שנים לאחר מכן. עד הלחנתו נהוג היה לקרוא את השיר (ר' מטה עדות מתוך "דבר"). יש הבדלי מנגינה רבים בין הביצועים שברשותנו (אך לכולם בסיס משותף רחב), באוסף מאיר נוי בספרייה הלאומית יש תצלום של כתב יד של התווים, אך כתב היד אינו מזוהה ולא ברור אם זה המקור כפי שכתבו וולפה.
מספרת ורדה ברלין מירושלים, אפריל 2009:
בשיחת טלפון שקיימתי לפני שנים אחדות עם מר רפי אילן ממכון אלתרמן (אוניברסיטת תל-אביב) נאמרו לי הדברים הבאים:
השיר נמנה על שיריו הראשונים של אלתרמן מן השנים 1931-1935, שקובצו מתוך מחברותיו על ידי הוצאת הקיבוץ המאוחד. הקובץ נקרא "שיריו הראשונים של אלתרמן" והוא הודפס בתשמ"ד.
בקרב המשוררים העבריים הצעירים בשנות השלושים הראשונות רווחה רוח פציפיסטית, ועל קבוצה זו נמנו בין היתר אברהם שלונסקי, רפאל אליעז, לאה גולדברג, ואולי חלפי. תנועה זו קמה בתגובה למלחמת העולם הראשונה ותוצאותיה. שלונסקי הנהיג את הקבוצה, וכמשורר צעיר חסה אלתרמן בכנפיו. אברהם שלונסקי גם ערך באותה תקופה את כתב העת "טורים", ובגליון לכבוד פורים בשנת 1934 פורסם השיר. ואכן, יש בשיר רמזים למאורעות המלחמה, כולל הניסיון הגרמני לשימוש בגז בחזית הגרמנית-צרפתית, ותוצאות השימוש הזה היא השחפת עליה מדבר השיר.
אליהו מייטוס כלל את השיר באנתולוגיה שהוציא ב-1938, "משירתנו החדשה", ב'הוצאת "כִּנּוּס" שעל-יד 'דביר" בע"מ'. [כך על-פי שער הספר. תודה לגולש עודד עירון - זֶמֶרֶשֶׁת]
אלתרמן המבוגר יותר לא אהב את השיר ואת רוחו הפציפיסטית. בתוקף הנסיבות בארץ ומאבק היישוב לעצמאות, הוא הצטרף להגנה וכתב בשבחו של הפלמ"ח. בערוב ימיו אף היה איש ארץ ישראל השלמה.
מתייחס לדברים אלישע פורת, ספטמבר 2010:
השיר נכתב עם מותו של אחרון החיילים הצרפתיים נפגעי הגז ממלה"ע הראשונה.
אשר ל"מהפך" – משנת 1936 ואילך, חל מהפך גמור בדעותיו של אלתרמן, והוא התגייס לכל חייו למען כוח המגן העברי. המהפך בדעותיו נגרם בשל שלושה אלו: המרד הערבי של תרצ"ו תרצ"ט, 1936 - 1939, מלחמת ספרד האכזרית והנוראה והאיום המפחיד של התפשטות הפשיזם באירופה.
ומוסיף:
ב"דבר", מיום 27 בדצמבר, 1934, נדפס בכותר 'הלזה יקרא נשף "משמרת צעירה"', עמ' 3, חתום "ברכה", כנראה ברכה חבס, התיאור הבא:
מה מגוחך ועלוב היה כל זה! מגוחך עד לכאב יצלצלו במסיבה זו תחנוני הקריינית: 'אל תיתנו להם רובים'... שיר זה, אשר לא תיתכן עוד מסיבת נוער אצלנו בלעדיו, ממש כמו שלא תיתכן בלא "אבא נלחם לחופש" – לא נפקד כמובן, מקומו גם כאן. הזמרת חנה קיפניס שרה... [...] אין הכוונה בזה לפסול את שיריו של אלתרמן ואת זִמרת חנה קיפניס וריקודים עממיים....
מסתבר שבהנהגת מפא"י היתה התנגדות עזה לשיר. אך עם זאת הם הכירו בכוחו הכובש ובאהבת הנוער אליו... מדהים!
מספרת אורית ברנר, מאי 2009:
חברתה של אמי ז"ל, זהרה גנני-כרמי תבדל"א, בת כפר-ויתקין לשעבר ותושבת גן יבנה כיום, סיפרה על הֶקשר פוליטי קשה של שיר זה, אשר גרם למהומות ולמחלוקות אצלם בכפר-ויתקין בפרט וביישוב העברי דאז בכלל, בין אלה הדוגלים בשימוש בנשק ובכוח, לבין השוללים זאת.
עוד על השיר:
- ערך השיר בוויקיפדיה העברית
- מאמרו של אלישע פורת על השיר, באתר נתן אלתרמן
- דויד ברוזה הלחין את הטקסט מחדש וביצע אותו בשנת תש"ן (1991) במסגרת אלבומו "נשיקה גנובה".
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
בתווים ניתן למצוא את הלחן שהושר בתנועות הנוער ושמבצעות חבורת שהם עם מספר שינויים, וכן חלק של מלודיה נוספת שלא ברור אם הושרה באותה תקופה.
את התווים, שנלקחו מאוסף מאיר נוי במחלקת המוסיקה שבספרייה הלאומית בירושלים, מסרה לנו ורדה ברלין. אורי יעקובוביץ' מזהה את כתב-היד ככתב ידו של מאיר נוי בעצמו.