אביגיל

שָׁלוֹם רַב לָךְ אֲבִיגַיִל בַּת עֲטָרוֹת שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְעֵינֶיהָ הַטְּהוֹרוֹת שָׁלוֹם שָׁלוֹם לַחִיּוּךְ הָרַךְ הַמְּרַחֵף עַל הַשְּׂפָתַיִם וְלַלֹּבֶן הַצַּח שֶׁל שְׁנֵי טוּרֵי הַשִּׁנַּיִם שָׁלוֹם! שָׁלוֹם רַב לָךְ אֲבִיגַיִל הַחֲמוּדָה שָׁלוֹם לְפֶרַח הַחֵן בְּהָרֵי יְהוּדָה תִּגְדַּל אֲבִיגַיִל לְתוֹרָה, לַעֲבוֹדָה וּלְשִׂמְחָה וּמָלְאוּהָ יָמֶיהָ אוֹרָה, חַיֶּיהָ בְּרָכָה שָׁלוֹם! שלום רב לך אביגיל בת עטרות שלום שלום לעיניה הטהורות שלום שלום לחיוך הרך המרחף על השפתים וללובן הצח של שני טורי השיניים שלום! שלום רב לך אביגיל החמודה שלום לפרח החן בהרי יהודה תגדל אביגיל לתורה, לעבודה ולשמחה ומלאוה ימיה אורה, חייה ברכה שלום!

מקור: "נחום נרדי: 75 שירי ילדים", רנן, 1947, עמוד 5