יוכבד

הַשֶּׁמֶשׁ רַד, עֲטָנוּ אֹפֶל לֵיל בַּמַּחֲנֶה עָבַר הָאוֹת כַּחֵץ כְּבָר דּוֹמְמִים כָּל עֵמֶק וְכָל תֵּל וְסַהַר-מַה בְּעֶנֶן מִתְפָּרֵץ מַבָּט אַחֲרוֹן שָׁלוּחַ אֶל הַגַּיְא בִּרְכַּת פְּרֵדָה לוֹחֶשֶׁת בַּלֵּבָב וְעִם שׁוּרוֹת-הַבַּחוּרִים בִּלְוַאי יוֹכֶבֶד וְרָקִיעַ מְכֻכָּב שְׁתֵּי עֵינַיִךְ יוֹכֶבֶד כָּל הַפְּלֻגָּה אוֹהֶבֶת אֲבָל מַדּוּעַ עֲגוּמָה כֹּה שְׁתִיקָתָם? אוֹתָךְ לָעַד נֹאהַב כְּמוֹ לֶחֶם בְּרָעָב וְרַק בִּשְׁמֵךְ נֵלֵךְ לְכָל קַצְווֹת עוֹלָם!השמש רד עטנו אופל ליל במחנה עבר האות כחץ כבר דוממים כל עמק וכל תל וסהר מה בענן מתפרץ מבט אחרון שלוח אל הגיא ברכת פרידה לוחשת בלבב ועם שורות הבחורים בלוואי יוכבד ורקיע מכוכב שתי עינייך יוכבד כל הפלוגה אוהבת אבל מדוע עגומה כה שתיקתם אותך לעד נאהב כמו לחם ברעב ורק בשמך נלך לכל קצוות עולם