שיר היובל

יְסֻפַּר נָא פִּלְּאָהּ וְיוּשַׁר בְּשִׁירִים, יְזֻמַּר בְּעֻגָּב וּמִנִּים, אֵיךְ בִּשְׁתֵּי כַּפּוֹתֶיהָ תָּפְשָׂה בַּחוֹלוֹת הַשְּׁכוּנָה שְׁזוּפַת הַפָּנִים, אֵיךְ פָּרַץ לַמֶּרְחָב רְחוֹבָהּ הָאַמִּיץ מִלִּפְנֵי חֲמִשִּׁים בַּשָּׁנִים! כֹּה לֶחָי, תֵּל-אָבִיב! - הַלְלוּ לַקְּטַנָּה הָעוֹלָה מִשָּמִיר וּמִשַּׁיִת, הַפּוֹסַעַת לַיָּם בְּמִשְׁעוֹל הַתַּנִּים בְּנָתִיב יְדָעוּהוּ בְּנֵי עַיִט... הִיא כָּרְתָה בְּרִיתָהּ עִם זִיפְזִיף וּלְבֵנִים וּגְמַלִּים עֲמָסוּם לָהּ בִּבְרִית, הִיא שָׁלְחָה חֲלוּצֶיהָ בִּגְּבֹר הָרָעָב, בִּמְחוֹלוֹת יְחֵפִים נַעֲרִית. רִאשׁוֹנָה הִיא הָיְתָה בְּעָרֵי אוֹהֲבִים הַחוֹלְמִים וְנוֹשְׁקִים בְּעִבְרִית... כֹּה לֶחָי, תֵּל-אָבִיב! - הַלְלוּ לָאָחוֹת הָעוֹלָה מִשָּמִיר וּמִשַּׁיִת, הַמְּפַרְנֶסֶת אַחֶיהָ בְּזֶמֶר לוֹהֵט בְּמֶלַח וָלֶחֶם כְּזַיִת... וַתְּהִי לָנוּ עִיר וְחֶדְוַת פַּנָּסִים בָּהּ וְעַם בָּהּ וְצַעַד גְדוּדִים. קַרְתַגוֹ וְצֹר תִּשְׁתָּאֶינָה אֵלֶיהָ מִתְּהוֹם חֲרָסִים וְכַדִּים: - שׁוּב קָמָה בִּכְנַעַן הָעִיר הַיְּהוּדִית וּמוֹשְׁלִים בְּיַמָּהּ יְהוּדִים! כֹּה לֶחָי, תֵּל-אָבִיב! - הַלְלוּ לָהּ לָאֵם הָעוֹלָה מִשָּמִיר וּמִשַּׁיִת, הָאוֹסְפָה נִדָּחֶיהָ רִבּוֹא אֶל סִנָּר וַחֲצִי הַמִּלְיוֹן - אֱלֵי בַּיִת! יספר נא פלאה ויושר בשירים, יזמר בעגב ומנים, איך בשתי כפותיה תפשה בחולות השכונה שזופת הפנים, איך פרץ למרחב רחובה האמיץ מלפני חמישים בשנים! כה לחי, תל-אביב! - הללו לקטנה העולה משמיר ומשית, הפוסעת לים במשעול התנים בנתיב ידעוהו בני עיט... היא כרתה בריתה עת זפזיף ולבנים וגמלים עמסום לה בברית, היא שלחה חלוציה בגבור הרעב, במחולות יחפים נערית. ראשונה היא היתה בערי אוהבים החולמים ונושקים בעברית... כה לחי, תל-אביב! - הללו לאחות העולה משמיר ומשית, המפרנסת אחיה בזמר לוהט במלח ולחם כזית... ותהי לנו עיר וחדות פנסים בה ועם בה וצעד גדודים. קרתגו וצור תשתאינה אליה מתהום חרסים וכדים: - שוב קמה בכנען העיר היהודית ומושלים בימה יהודים! כה לחי, תל-אביב! - הללו לה לאם העולה משמיר ומשית, האוספה נדחיה רבוא אל סנר וחצי המליון - אלי בית!

התווים, כפי שנמצאו בעזבונו של זעירא.