מילים: עמנואל הרוסי
לחן: אהרן חריטונוב (טקסטים נוספים בלחן זה)
|
עירית סנדנר 
עיבוד: לסלו רוט
ניצוח: לסלו רוט ליווי: תזמורת ההקלטות של רשות השידור/קול ישראל שנת הקלטה: 13.11.1968 מתוך: אוסף סלילי קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומית |
אריק לביא 
שנת הקלטה: מאי 1973
הביצוע הוקלט לקול ישראל וכעבור כשנתיים הוטמע בתקליט מסחרי.
מתוך: אוסף סלילי קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומיתנכלל בתקליט: דיוקן
עירית סנדנר 
ניצוח: אלברט פיאמנטה
ליווי: תזמורת לא מזוהה
שנת הקלטה: 10.1971
מתוך: אוסף סלילי קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומית
ניצוח: שמעון כהן
שנת הקלטה: 3.9.1972
ביצוע כלי.
מתוך: אוסף סלילי קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומיתהגבעטרון  ביצוע:
יוסף שפינדל 
שנת הקלטה: 1934
מקור: תקליטון מס' H.X. 1 בחברת His Master's Voice
על תווית התקליטון: שיר ערש (Shir Eres).
נכלל בתקליטור: למה עזבתיניהרצליה רז 
מקור: הספרייה הלאומית
פרטים נוספים על ההקלטה ראו באתר הספרייה הלאומית. כמו כן, ניתן להאזין להקלטה המלאה.
ההקלטה מעוותת את קולה של הרצליה רז, אך המנגינה נשמעת נכון.
המזל של ג'קי  ביצוע:
ניורה שיין 
מקור: היה היו זמנים - מצעד פזמוני הישוב
יפה ויינשטיין 
מקור: הספרייה הלאומית
פרטים נוספים על ההקלטה ראו באתר הספרייה הלאומית. כמו כן, ניתן להאזין להקלטה המלאה.
יפה, שרה מבתי השיר, בלווי בעלה- שייקה ומספרת על השיר והנסיבות בהן שרו אותו.
הוקלט במסגרת: סדנת אתנומוסיקולוגיה בראש פינהנעה ביזנסקי 
פסנתר: אפרת לוי
שנת הקלטה: מרץ 2009
מקור: רסיטל למוסיקה ישראלית, המרכז למוסיקה ע"ש פליציה בלומנטל
הביצוע תועד גם בווידיאו.
חבורת שהם  ביצוע:
קרני אלדד  ביצוע:
זמרשת, משתתפי האירוע 
גיטרה: נגה אשד
שנת הקלטה: 2007
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
מתוך אירוע זמרשת מס' 2
מועצה מקומית אזור, 13.12.07
הוקלט במכשיר הקלטה ביתי
חלילית: ליאורה ויניק
ביצוע:
יאיר סתוי 
"הלחן הוא ניגון של חסיד חב"ד שחובר (על-ידי חריטונוב - זמרשת) במתכונת של ניגוני הוואלס החסידי עם המבנה הקלאסי א-ב-ג-ב. במקור שרו אותו ללא מילים, אך בישראל נוהגים בעלי תפילה חב"דים לשיר אותו עם הפיוט "כי הנה כחומר" בערבית של יום הכיפורים. המנהג הזה אומץ בישראל על ידי בעלי תפילה מן החברה הדתית לאומית. הלחן התפרסם בשנות העשרים גם בקרב הציבור הלא דתי בארץ ישראל, כאשר עמנואל הרוסי חיבר לפיו את שיר הערש "שכב בני"."
מתוך דברי הסבר של יעקב מזור לדיסק "הניגון החסידי בפי החסידים", אנתולוגיה של מסורות מוסיקה בישראל 17, המרכז לחקר המוסיקה היהודית, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"ד.
במענה לפניית זֶמֶרֶשֶׁת הבהיר יעקב מזור (5.10.2014) כי מילות הפיוט "כי הנה כחומר" הותאמו לניגון רק בתקופה מאוחרת יותר, עשרות שנים אחרי שהתאים עמנואל הרוסי את מילות "שכב בני". (פרטים נוספים ראו בדף "כי הנה כחומר").
האזן לניגון כפתיח לשיר "נר קטן" בביצוע זאב קיציס ו"לובלין בלוז".
אבנר הרוסי (הבן של עמנואל) שעליו נכתב השיר מספר:
שיר הערש נכתב בימי מאורעות תרפ"ט (1929). המהומות התחילו בירושלים בתשעה באב, הגיעו לשיאן בְּי"ז באב (23/8/1929) והתפשטו לשאר חלקי הארץ. רבים מיהודי חברון נשחטו ואלה שנשארו בחיים נאלצו לעזוב את העיר. חולדה נהרסה. יהודי יפו ברחו לתל אביב לאחר שמספר יהודים נרצחו בידי פורעים ערביים. בעמק יזרעאל הותקפו בית אלפא ומשמר העמק והוצתו הגרנות ביישובים שונים.
בדיוק בימים אלה עמדתי להיוולד. אבי, חבר ה"הגנה", נקרא להגן על תל-אביב ונשלח עם קבוצה של כתריסר בחורים מצוידים במקלות לעמדה שהייתה ממוקמת על גבול ת"א יפו. היה גם אקדח אחד שהיה ב"סליק" מחשש שיוחרם על ידי הבריטים. אמי חכתה ללדת כל יום, ועם נשים נוספות גלגלה תחבושות שנקרעו מסדינים. בכ"ב באב הגיעה ההודעה לעמדה: "עמנואל, נולד לך בן". החבר'ה החליטו לקרוא לרך הנולד "נורקה" על שמו של נחום יודלביץ' (נורקה) שנרצח בירושלים מספר ימים לפני כן והיה מהחברים האהובים. הוא היה סרג'נט במשטרה הבריטית, מנצח על תזמורת המשטרה, ספורטאי ושחקן כדורגל אהוב הקהל הירושלמי. הוא נורה בגבו על ידי פורעים ערבים בעמדו על המשמר.
אמי טענה שלילד עברי שנולד בארץ צריך להיות שם עברי ואז הוחלט לקרוא לי "אבנר" כי נולדתי בחודש אב. מספר חברים סיפרו לי שהוריהם היו שרים להם את השיר בילדותם וששאבו כוח להמשיך בתקופות קשות בעיקר מהבית:
"לילה לילה לילה – אש
תאכל חציר וקש.
אסור אסור אסור התייאש,
מחר נתחיל מחדש."
קראו גם ריאיון עם אבנר הרוסי ("המשורר ביקש לשמור על הארץ, הבן הגן עליה בגופו") שהתפרסם ב"מקור ראשון" במוסף "דיוקן" בתאריך 22.6.2018.
השיר בוצע לראשונה בשנת 1930 על-ידי ניורה שיין בהצגה של התיאטרון הסאטירי "המטאטא", שעמנואל הרוסי היה אחד ממיסדיו.
עוד באותו לחן: "כי הנה כחומר" ו"שמע בני"
ביצועים נוספים:
לצפייה:
- איה כורם
- אילקה רווה באוקרינה
- אביתר בנאי שילב קטע מהשיר לקראת סוף שירו "שן לידי" (בערך מתזמון 1:39) (2010)
- אורי שמיר (פסנתר, ביצוע כלי בלבד)
להאזנה:
- אסתר עופרים מהתקליט Esther im Kinderland משנת 1967 ובעיבוד אחר בהופעה חיה ב1972 בישראל
- עדנה לב
- אריק לביא באיכות גבוהה
- ליאורה פדלון סימון
- רונית אופיר
- דקלון (שיר שני ב"מחרוזת לא פעם בקיץ")
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
המקצב והתאמת הטקסט בתיבה הראשונה שונים מהאופן שהתקבל.
מקור: "לוח "החבר" (לוח שימושי ספרותי) לשנת תרצ"א", השחר, ירושלים, עמוד קס"ה-קס"ו
תיווי: סיון שנהב
שועל חורק לו שן / יהודה אטלס
השיר שעד היום ממלא את עיניי דמעות הוא "שיר ערש לאבנר". זה השיר של ראשית חיי. בילדותו בפולין היה אבי 'משורר', עוזר לחזן בבית-הכנסת. בבגרותו הוא שימר קול ערב ונהג לשיר לי את השיר ההוא, בסבלנות ובמתיקות, בשעת השכבה, ממתין שתיפול עלי תרדמה. אז לא ידעתי, כמובן, שזה שם השיר. הכרתי אותו כ"הנה תגדל, הנה תצמח".
המילים היו מלטפות וחובטות בעת ובעונה אחת. דרמות התחוללו ביניהן, דברים הרי-משמעות נאמרו וצירופים מסוימים העבירו רטטים בעמוד השדרה; רטט של פחד ומסתורין ורטט של ביטחון מכך שכל הדברים המתוארים בשיר קורים או קרו למישהו אחר, במקום אחר ובזמן אחר; פה, מתחת לשמיכה החמה ובנוכחות ההורים, אנחנו בטוחים מכל רע. "כמו אבא תהיה פועל", "שועל חורק לו שן" ו"אסור, אסור, אסור התעצל!" והשיא: "בוערת הגורן בתל-יוסף וגם מבית-אלפא עולה עשן". שיר ערש שמהדהדים בו המאורעות ומתְבן עולה באש, ויש בו נחישות, דבקות באדמה, תקווה שאם נחזיק מעמד יהיה טוב יותר. שיר שמוכמנים בו יחסי האיבה בין יהודים לערבים בארץ. ויחד עם זה שיר ערש, שנועד להרדים ילד לשינה שלווה.
לפסיכולוג הירושלמי רמי בר-גיורא יש תזה – והרצאה מודגמת – מרתקת, על שירי ערש שהם גם שירי ארס; את אזכורי האסונות, המלחמות והסבל, הוא מסביר, מרככת "המֵיטיבוּת של ההורים", שקולם וקרבתם הפיזית נוסכים בילד חום, ביטחון ושלווה.
לימים אעשה מחקר סביב השיר. אדלה עליו ועל תולדותיו דברים מפי שני מומחים לתולדות הזמר והתרבות בארץ, דן אלמגור ואליהו הכהן. את המחקר פרשתי על שני עמודים, בשני המשכים, במדור "ילד גדול", שכתבתי ב"7 ימים" של 'ידיעות אחרונות'. השיר הזה שקוע עד היום בקרקעית ההוויה שלי, לכן אני מאריך בו.
את השיר חיבר עמנואל הרוסי (שמו הספרותי של עמנואל ינון נוֹבוֹגְרַבֶּלְסְקִי), שנולד באוקראינה ב-1903 ועלה לארץ ב-1924. במשך חמש שנים היה הפזמונאי הראשי של התיאטרון הסאטירי "המטאטא" וכתב את רוב הפזמונים ל-25 התוכניות שלו, בין השאר גם את "דודה הגידי לנו כן" ואת "למה עזבתיני". כשנדחקו רגליו על-ידי הכוכב החדש בשמי הזמר, הפזמון והשירה הכתובה, נתן אלתרמן, הוא הפך לממונה על ההסברה במשרד הביטחון, משרה שבה החזיק עד צאתו לגמלאות.
את השיר כתב לרגל הולדת בכורו, אבנר, בעת מאורעות 1929, כשהמשפחה התגוררה בחדר שכור בבית משפחת ויסלר, הורי פוצ'ו, ברחוב שלום עליכם בתל-אביב. פוצ'ו סיפר לי, שכיוון שלא הייתה לתינוק מיטה הוא הושכב לישון ב'פיילה' – גיגית – מרופדת, שאמו הציעה לאם הטרייה. הרוסי יצק את מילות השיר לתוך לחן קיים, שחיבר שנים רבות קודם לכן חב"דניק בשם ר' שלום חריטונוב [מתברר שהמחבר הוא אהרן חריטונוב. זמרשת] בניקולאייב שברוסיה, לתפילת "הנה כחומר ביד היוצר" ליום הכיפורים.
יוסף שפינדל, סטודנט ארצישראלי בלונדון, הוא שהקליט את השיר יחד עם שירים עבריים אחרים, ו'יִיצא' אותו אל קהילות ישראל בגולה. אני עדיין זוכר את קולו המוזר, שעולה כאילו ממעמקי בור, מנסה להדגיש את הח' והע' (למרות שהיה אשכנזי), שר את זה ברדיו. מאוחר יותר שרה את השיר אסתר עופרים ואחריה אריק לביא. הביצוע של לביא הוא בעיניי הכי אותנטי והכי מרגש. למה? כי בנימתו ובמסירות-הנפש שמוקרנת ממנו הוא הכי דומה לאופן שבו שר לי אותו אבי.