רק את לי נותרת

אַחַת הָיְתָה שְׁחֹרַת תַּלְתַּל עִם תְּכֵלֶת יָם בָּעַיִן וְשִׂפְתוֹתֶיהָ טְבוּלוֹת טַל מָתְקוּ, מָתְקוּ מִיַּיִן. וְלַיְלָה, לַיְלָה בִּדְמָמָה שִׁירַי אָסְפוּ יָדֶיהָ עַד פֶּתַע - יוֹם הִיא נֶעֶלְמָה אֶל אָן, אֵינִי יוֹדֵעַ. רַק אַתְּ לִי נוֹתַרְתְּ גִּיטָרָה, רַק אַתְּ רַק אַתְּ לִי שָׁמַרְתְּ אֱמוּנִים צְלִילֵךְ לֹא בָּגַד לֹא תַּם, לֹא נָדַם נוֹגֵן עוֹד, נוֹגֵן נִגּוּנִים. נוֹגֵן עוֹד, נוֹגֵן נִגּוּנִים. אַחַת הָיְתָה כִּדְמוּת שֶׁנְהָב תְּמִירָה כְּעֹפֶר-אַיִל וְצַמָּתָה - כִּבְדַת זָהָב עֵינֶיהָ - שְׁחוֹר הַלַּיִל. וְעֶרֶב עֶרֶב אַהֲבָה רָוִיתִי מִדּוֹדֶיהָ אַךְ יוֹם אֶחָד אוֹתִי עָזְבָה אֶל אָן, אֵינִי יוֹדֵעַ... רַק אַתְּ לִי נוֹתַרְתְּ... וְעוֹד אַחַת, וְעוֹד אַחַת רַבּוֹת הָיוּ כָּהֵנָּה – סְמָדַר, מִרְיָם, תָּמָר, עֲנָת בְּנוֹת חֵן הָיוּ כֻּלָּנָה. לָהֶן אֶת כָּל שִׁירַי תָּמִיד עִם הַגִּיטָרָה שַׁרְתִּי אַךְ לְבַסּוֹף בּוֹדֵד, יָחִיד עִם מֵיתָרַי נִשְׁאַרְתִּי... רַק אַתְּ לִי נוֹתַרְתְּ...אחת היתה שחורת תלתל עם תכלת ים בעין ושפתותיה טבולות טל מתקו, מתקו מיין. ולילה, לילה בדממה שירי אספו ידיה עד פתע - יום היא נעלמה אל אן, אינני יודע. רק את לי נותרת גיטרה, רק את רק את לי שמרת אמונים צלילך לא בגד לא תם, לא נדם נוגן עוד, נוגן ניגונים. נוגן עוד, נוגן ניגונים. אחת היתה כדמות שנהב תמירה כעופר - איל וצמתה - כיבדת זהב עיניה - שחור הליל. וערב, ערב אהבה רוויתי מדודיה אך יום אחד אותי עזבה אל אן, אינני יודע... רק את לי נותרת... ועוד אחת, ועוד אחת רבות היו כהנה - סמדר, מרים, תמר, עינת בנות חן היו כולנה. להן את כל שירי תמיד עם הגיטרה שרתי אך לבסוף בודד, יחיד עם מיתרי נשארתי... רק את לי נותרת...