לא נלך מפה

משירי תיאטרון ה"קומקום". טובה פירון, שהשתתפה בביצוע המקורי של השיר, סיפרה על השיר ושרה אותו בתוכנית י"ג בסדרה "שרתי לך ארצי" - סיפור השיר בתזמון 38:53, השיר עצמו בתזמון 39:39.

אליהו הכהן כותב במאמרו "לא נלך מפה: שירי זמר נגד הירידה מהארץ" בבלוג של דוד אסף "עונג שבת" (7.7.2023) כי אביגדור המאירי "התאים [למילים] לחן חסידי של דבקות שהביא אתו מארץ מוצאו הונגריה". עם זאת, עם זאת, ד"ר מיכאל לוקין (במכתב לזמרשת, 13.7.2023) משער שהלחן נוצר כשיר במה. לדבריו, כמה ממאפייניו הסגנוניים אינם מקובלים בעולם הניגון החסידי המסורתי: המנעד הרחב, קפיצות נועזות מדי, ועירוב בין תבניות מלודיות וקצביות אשר שכיחות בניגונים שמעוגנים בחשיבה המודאלית לבין אלה שאופייניות לחשיבה האקורדית. לוקין מתאר את הלחן "כאוסף של ג'סטות חסידיות שונות. כל אחת מהן אכן מצויה ברפרטואר החסידי המתועד, אך צירופן יחד נדיר ביותר בו. בדרך כלל כך נראה הייצוג המוסיקלי של החיסידים בתיאטרון." חרף הסתייגויות אלה, לוקין העיר כי אחדים משירי התיאטרון או שירי במה משכיליים אנטי-חסידיים נתחבבו על ידי חסידים ונקלטו אצלם כניגונים, לפיכך ייתכן שאין סתירה בין הדברים שכתב אליהו הכהן לבין הניתוח האתנומוסיקולוגי.

בתצלום התווים השמור באוסף מאיר נוי ונושא את התאריך תרפ"ז [1927] מקדיש אביגדור המאירי את השיר "לאלה ההולכים בחרון ושבים בדמעות".

שירי זעם