הנערים הספנים

מוּל הַסִּפּוּן הַכּוֹכָבִים זוֹרְחִים דּוּמָם הָרוּחַ קַל. הָאֳנִיָּה בַּלַּיִל תָּרָה תַּבִּיט סָבִיב - הַכֹּל נִסְתָּר, אֵין חוֹף, אֵין יָם רַק מַפּוּחִית הַפֶּה נוֹתָרָה וְהַנְּעָרִים הַסַּפָּנִים מִסּוֹף עַד סוֹף כֻּלָּם עוֹנִים אִתָּהּ. הַאִם יָדַעְתָּ לָמָּה? כִּי עַל הַיָּם, כִּי עַל הַיָּם הִיא מְזַמֶּרֶת עַל הַחוֹף וְעַל הַחוֹף מִתְגַּעֲגַעַת הִיא הַיָּמָּה כִּי עוֹד הַלֵּב צָעִיר וְעוֹד הַלֵּיל בָּהִיר וּמַה נָחוּץ, וּמַה נָחוּץ כְּדֵי לָשִׁיר? רַק אֳנִיָּה בַּלֵּיל וּמַיִם וְשָׁנִים עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם וְאַחַת עִם צַמּוֹתַיִם הַנִּקְרֵאת יָעֵל וּמַסָּע וָגִיל וָפֶרֶךְ וְאֶחָד חָבֵר בַּדֶּרֶךְ זֶה אוּלַי הַכֹּל בְּעֵרֶךְ וְזֹאת שָׁרִים הַסַּפָּנִים בַּלֵּיל לַמִּסְעָדָה הַחֵיפָאִית הָעֲנִיָה אוֹמֵר סַפָּן וָתִיק בְּפֶה חֲסַר שִׁנַּיִם הַיָּמִיָּה הָעִבְרִיָה, תִּהְיִי בְּרִיאָה אָה, נְעָרִים, נִשְׁתֶּה לְחַיִּים כְּבָר אַתְּ שֶׁלִּי מִזְּמַן, גָּמַרְתִּי עִם הַיָּם אֲבָל, מוּל אֵלֶּה הַמַּדִּים וְזֶה הַדֶּגֶל אֲנִי מוּכָן, אֲנִי מוּכָן מִתּוֹךְ שְׁנוֹתַי לָרוּץ תַּמָּאם אֲחוֹרָנִית כַּחֲמִשִּׁים שָׁנָה בָּרֶגֶל כֹּי עוֹד הַלֵּב צָעִיר וְעוֹד הַלֵּיל בָּהִיר וּמַה נָּחוּץ לִי? הֵן הַמְּעַט אֲשֶׁר בַּשִּׁיר? רַק אֳנִיָּה בַּלֵּיל וּמַיִם... הָעִיר נוֹצֶצֶת, עַל הָהָר כּוֹכָב יָרֹק הִגִּיעַ זְמַן, הָאוֹת נִתַּן, עוֹלֶה הָעֹגֶן יָעֵל, יָעֵל, טוֹבָה שִׂמְחָה וְטוֹב הַצְּחוֹק אַךְ גַּם טוֹבָה דִּמְעָה כַּהֹגֶן לְאַהֲבָה דָּרוּשׁ קְצָת מֶלַח, סוֹף כָּל סוֹף כָּזֶה טִּיבָהּ; אַל נִשְׁאָלֶנָּה מַה וְלָמָּה כִּי עַל הַיָּם, כִּי עַל הַיָּם מִתְגַּעֲגַעַת הִיא לַחוֹף וְעַל הַחוֹף מִתְגַּעֲגַעַת הִיא הַיָּמָּה כִּי עוֹד הַלֵּב צָעִיר וְעוֹד הַלֵּיל בָּהִיר וּמַה נָחוּץ? – רַק הַמְעַט אֲשֶׁר בַּשִּׁיר רַק אֳנִיָּה בַּלֵּיל וּמַיִם...מול הסיפון הכוכבים זורחים דומם הרוח קל האנייה בליל תרה תביט סביב הכל נסתר אין חוף אין ים רק מפוחית הפה נותרה והנערים הספנים מסוף עד סוף כולם עונים אתה האם ידעת למה כי על הים, כי עלה הים היא מזמרת על החוף ועל החוף מתגעגעת היא הימה כי עוד הלב צעיר ועוד הליל בהיר ומה נחוץ ומה נחוץ כדי לשיר רק אנייה בליל ומים ושנים עשרים ושתיים ואחת עם צמותיים הנקראת יעל ומסע וגיל ופרך ואחד חבר בדרך זה אולי הכל בערך וזאת שרים הספנים בליל למסעדה החיפאית הענייה אומר ספן ותיק בפה חסר שיניים הימייה העברייה תהיי בריאה אה נערים נשתה לחיים כבר את שלי מזמן גמרתי עם הים אבל מול אלה המדים וזה הדגל אני מוכן אני מוכן מתוך שנותיי לרוץ תמאם אחורנית כחמישים שנה ברגל כוי עוד הלב צעיר ועוד הליל בהיר ומה נחוץ לי הן המעט אשר בשיר העיר נוצצת על ההר כוכב ירוק הגיע זמן האות ניתן עולה העוגן יעל, יעל טוב שמחה וטוב הצחוק אך גם טובה דמעה כהוגן לאהבה דרוש קצת מלח סוף כל סוף כזה טיבה אל נשאלנה מה ולמה כי על הים, כי על הים מתגעגעת היא לחוף ועל החוף מתגעגעת היא הימה כי עוד הלב צעיר ועוד הליל בהיר ומה נחוץ רק המעט אשר בשיר רק אנייה בליל ומים...

מקור: "מחברות מאיר נוי לשירים בעברית", עמוד 74 בהד' [סדרת מחברות עם תווים] 1