אַל תַּגִּידוּ כִי אֵינֶנּוּ דַּם אָבִינוּ הַמַּכבִּי: כִּי שָׁלֹשׁ טִפּוֹת מִמֶּנּוּ נִמזְגוּ בְדַם לִבִּי. זוֹ – כְּצֶבַע יַם כִּנֶּרֶת, זוֹ – כַּשֶּׁלֶג, זֹאת – זָהָב: עַל הַדֶּגֶל, עַל הַסֶּרֶט, עַל הָרֹאש וּבַלֵּבָב! נֵס חֵרוּת, עָמָל וָטֹהַר, נֵס הַדּוֹר הַבַּנָּאִי, אַל תִּירָא: כִּי חַי הַנֹּעַר – חַי וָעֵר חַשׁמוֹנָאִי. כִּי תְכֵלֶת הִיא – רָקִיעַ, גֹּבַהּ, אֹפֶק, עֹז-מְעוֹף: לְעוֹלָם תַּמרִיא, תַּגבִּיהַּ רוּחַ עֵבֶר מוּל אֵין-סוֹף; לְעוֹלָם תִּצמָא נַפשֵׁנוּ דֵּעַ, יֹפִי, טָהֳרָה, וְתֵצֵא מֵהַר קָדשֵׁנוּ הָאֱמֶת – שֶׁהִיא תוֹרָה. לָאֶביוֹן, לַגֵּר, לָעֶבֶד, בְּכָל-אֶרֶץ, בְּכָל-דּוֹר אֶת הָאוֹר יָבִיא לְזֶבֶד – אוֹר הַצֶּדֶק – אוֹר וּדרוֹר. נֵס חֵרוּת, עָמָל וָטֹהַר, נֵס הַדּוֹר הַבַּנָּאִי, אַל תִּירָא: כִּי חַי הַנֹּעַר – חַי וָעֵר חַשׁמוֹנָאִי. אַך יֵשׁ עוֹד טִפָּה – יֵשׁ אֵגֶל, לֹא הִכַּרנוּ עַד הַיּוֹם: הוּא אֵינֶנוּ עַל הַדֶּגֶל, הוּא בַלֵּב – וְהוּא אָדֹם. כִּי יִפרֹץ שׂוֹנֵא מֵאֶרֶב, אָז נָקוּמָה וְנַצבִּיא: חַי הַנֹּעַר, חַי הַחֶרֶב, חַי הַדָּם הַמַּכַּבִּי! נֵס חֵרוּת, עָמָל וָטֹהַר, נֵס הַדּוֹר הַבַּנָּאִי, אַל תִּירָא: כִּי חַי הַנֹּעַר – חַי וָעֵר חַשׁמוֹנָאִי.אל תגידו כי איננו דם אבינו המכבי, כי שלוש טיפות ממנו נמזגו בדם לבי. זו כצבע ים כינרת, זו כשלג, זאת זהב, – על הדגל, על הסרט, על הראש ובלבב. זו כתכלת היא רקיע גובה, אופק, עוז-מעוף – לעולם תמריא, תגביה רוח-עבר מול אין-סוף. לעולם תצמא נפשנו דע, יופי, טהרה ותצא מהר קודשנו האמת שהיא תורה. לבנה, זעת-המצח, היוצרת, הבונה – היא תזריע זרע נצח בשדה ובגינה. על החול תצמיח ארז, על סלעים תפרה כרמל; היא תבנה מבוז והרס את מולדת ישראל. והפז הוא אור השמש, הבוקע את הליל, לעולם יריב באמש ובעושק ישראל. לאביון, לגר, לעבד בכל ארץ, בכל דור לעולם יביא הזבד אור הצדק, אור ודרור. אך יש עוד טיפה, יש אגל, לא הכרנו עד היום, הוא איננו על הדגל, הוא בלב והוא אדום. עת יפרוץ שונא מארב – אז נקומה ונצביא: חי הנוער, חי החרב, חי הדם המכבי. נס עמל, חרות וטוהר, נס הדור הבנאי, אל תירא, כי חי הנוער, חי וער חשמונאי.

מילים: זאב ז'בוטינסקי
לחן: נחום נרדי
כתיבה: תרפ"ו 1926, פאריס

אַל תַּגִּידוּ כִי אֵינֶנּוּ

דַּם אָבִינוּ הַמַּכבִּי:

כִּי שָׁלֹשׁ טִפּוֹת מִמֶּנּוּ

נִמזְגוּ בְדַם לִבִּי.

זוֹ – כְּצֶבַע יַם כִּנֶּרֶת,

זוֹ – כַּשֶּׁלֶג, זֹאת – זָהָב:

עַל הַדֶּגֶל, עַל הַסֶּרֶט,

עַל הָרֹאש וּבַלֵּבָב!

נֵס חֵרוּת, עָמָל וָטֹהַר,

נֵס הַדּוֹר הַבַּנָּאִי,

אַל תִּירָא: כִּי חַי הַנֹּעַר –