רומאנס

בְּכָל פְּגִישָׁה מִקְרִית פּוֹרַחַת אֵיזוֹ תְּכֵלֶת לְכָל מַבָּט רִאשׁוֹן – נִיחוֹחַ הַלִּילָךְ הָיָה אוֹ לֹא הָיָה – יֶשְׁנָם לֵילוֹת כָּאֵלֶּה לֵילֵךְ הָיָה לֵילוֹ, לֵילוֹ הָיָה לֹא לָךְ! נִפְגְּשׁוּ בְּמִקְרֶה. גַּם מִקְרִים יֵאָמֵנוּ. הִיא הָיְתָה עֲצוּבָה, הוּא שָׁקֵט וְשָׁתוּי. הוּא אָמַר: תִּסְלְחִי לִי, מַה טּוֹב עוֹלָמֵנוּ אִם אֶפְשָׁר בּוֹ לִפְגֹּשׁ אֵיזֶה פֶּלֶא בָּדוּי. הִיא אוֹתוֹ אָהֲבָה, הוּא – אֶת בֵּית-הַמַּרְזֵחַ, וּשְׁנֵיהֶם אָהֲבוּ אֶת הַלַּיְלָה בָּרְחוֹב. כָּל חֲצוֹת, עֵת לִוָּם עַד בֵּיתָהּ הַיָּרֵחַ, הוּא חִיֵּךְ: "לֵיל מְנוּחָה." הִיא שָׁתְקָה: "לַיְלָה טוֹב!" הָיָה אוֹ לֹא הָיָה – הַפֵּשֶׁר לֹא נוֹדַע לִי, בְּמַגָּעָם שָׂגְבָה סִימְפוֹנִיַּת לוֹלוֹ... בְּכָל פְּגִישָׁה מִקְרִית יֵשׁ מַשֶּׁהוּ פָטָלִי: לֵילוֹ הָיָה לֹא לָהּ, לֵילָהּ הָיָה לֵילוֹ. הִיא אוֹתוֹ אָהֲבָה. הוּא אָהַב אֶת הַיַּיִן, וּשְׁנֵיהֶם אָהֲבוּ לְלַקֵּט כּוֹכָבִים. הַיָּרֵחַ אָהַב אֶת שְׁנֵיהֶם, כִּי עֲדַיִן הַיָּרֵחַ אוֹהֵב לֶאֱהֹב אֲהוּבִים. וְשָׁתְקוּ, יְרֵאִים לְנַפֵּץ אֶת הַשֶּׁקֶט. רַק חִיּוּךְ אִישׁוֹנָיו מְלַטֵּף אֶת הָרֹאשׁ. הִיא קִנְּאָה בְּיֵינוֹ, כִּי שְׂפָתוֹ מִתְנַשֶּׁקֶת עִם כּוֹסִית אֲדֻמָּה מֵחַשְׁמַל וְתִירוֹשׁ. הָיָה אוֹ לֹא הָיָה, תְּמִימוּת הִיא אוֹ אִוֶּלֶת?! עַל סַף דַּלְתָּהּ הַצַּר גָּוְעוּ הַרְבֵּה לֵילוֹת... הָיָה אוֹ לֹא הָיָה – חֲלוֹם בָּדוּי אוֹ פֶּלֶא, לֵילוֹ הָיָה לֹא לָהּ, לֵילָהּ הָיָה לֵילוֹ. הַיָּמִים לֹא חִכּוּ... כֹּה חוֹפְזִים בְּיָמֵינוּ הַיָּמִים, שֶׁהִסְכִּינוּ לַחְתֹּר אֶל הַחוֹף. הִיא חָשְׁבָה: מָה אָיֹם וּמַצְחִיק עוֹלָמֵנוּ, אִם אֶפְשָׁר בּוֹ עֲדַיִן כָּל-כָּךְ לֶאֱהֹב. הִיא אוֹתוֹ אָהֲבָה, הוּא – אֶת בֵּית הַמַּרְזֵחַ, וּשְׁנֵיהֶם אָהֲבוּ אֶת הַפַּחַד הַחַד. וְלִבְסוֹף נִתְרַעֵד וְשָׁמַע הַיָּרֵחַ אֶת דְּבָרֶיהָ אוֹמְרִים לוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד: הָיָה אוֹ לֹא הָיָה, הַפֵּשֶׁר לֹא נוֹדַע לִי. לֵילִי הָיָה לֵילְךָ, לֵילְךָ הָיָה לֹא לִי. בְּכָל פְּגִישָׁה מִקְרִית יֵשׁ מַשֶּׁהוּ פָטָלִי: עָיַפְתִּי לֶאֱהֹב... שָׁלוֹם לְךָ, לֹא לִי!בכל פגישה מקרית פורחת איזו תכלת לכל מבט ראשון ניחוח הלילך היה או לא היה ישנם לילות כאלה לילך היה לילו לילו היה לא לך נפגשו במקרה גם מקרים ייאמנו היא הייתה עצובה הוא שקט ושתוי הוא אמר תסלחי לי מה טוב עולמנו אם אפשר בו לפגוש איזה פלא בדוי היא אותו אהבה הוא את בית המרזח ושניהם אהבו את הלילה ברחוב כל חצות עת ליוום עד ביתה הירח הוא חייך ליל מנוחה היא שתקה לילה טוב היה או לא היה הפשר לא נודע לי במגעם שגבה סימפוניית לולו בכל פגישה מקרית יש משהו פטלי לילו היה לא לה לילה היה לילו היא אותו אהבה הוא אהב את היין ושניהם אהבו ללקט כוכבים הירח אהב את שניהם כי עדיין הירח אוהב לאהוב אהובים ושתקו יראים לנפץ את השקט רק חיוך אישוניו מלטף את הראש היא קינאה ביינו כי שפתו מתנשקת עם כוסית אדומה מחשמל ותירוש היה או לא היה תמימות היא או איוולת על סף דלתה הצר גוועו הרבה לילות היה או לא היה חלום בדוי או פלא לילו היה לא לה לילה היה לילו הימים לא חיכו כה חופזים בימינו הימים שהסכינו לחתור אל החוף היא חשבה מה איום ומצחיק עולמנו אם אפשר בו עדיין כל כך לאהוב היא אותו אהבה הוא את בית המרזח ושניהם אהבו את הפחד החד ולבסוף נתרעד ושמע הירח את דבריה אומרים לו בלילה אחד היה או לא היה הפשר לא נודע לי לילי היה לילך לילך היה לא לי בכל פגישה מקרית יש משהו פטלי עייפתי לאהוב שלום לך לא לי.