שיר האן.ק.ו.ד.

מִי בּוֹלֵשׁ בַּמִּטְבָּח לְלֹא הֶרֶף יְחֵפִים* מְחַפֵּשׂ הוּא לְטֶרֶף מִי עוֹקֵב בַּלֵּילוֹת אַחֲרֵי עֲבֵרוֹת מְכַבֶּה לְכֻלָּם הָאוֹרוֹת? זוֹהִי הָאֵן.קָ.וֵ.דֵ. עַל רֹאשֵׁינוּ תָּמִיד הַצָּרוֹת הִיא תַּשְׁלִיךְ עַד מָתַי, עַד מָתַי הִיא תַּמְשִׁיךְ? כֹּה שְׁלֵוִים לְכַדוּרִי הֵן בָּאנוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים פֹּה כֻּלָּנוּ, עַד שֶׁבָּא הַשִּׁלְטוֹן הָרוֹעֵץ אֶת רֹאשֵׁינוּ נִסָּה לְרוֹצֵץ. בַּחֲדַר הַחוֹלִים רַק בִּקַּרְנוּ וְיָדוֹ כְּבָר מִיָּד הִשִּׂיגַתְנוּ זוֹ הַיָּד הַמְּבִיאָה עֳנָשִׁים אֲרוּרִים מְבַטֶּלֶת חֻפְשׁוֹת וְחַגִּים. זוֹהִי הָאֵן.קָ.וֵ.דֵ. אֶת יָדָהּ, אֶת עֻזָּהּ, כָּל הַיּוֹם הִיא תַּטִּיל, עַל רֹאשֵׁינוּ מוֹרָא לֹא תַּפִּיל. לֹא נִירָא מִשּׁוֹטְרִים, מִפְּחָדוֹת בַּלָּשִׁים, (כך בביצוע אך צ"ל: מִפַּחְדוֹת בַּלָּשִׁים) כִּי מָחָר לְחַיִּים חֲדָשִׁים. כֹּה שְׁלֵוִים לְכַדוּרִי הֵן בָּאנוּ...מי בולש במטבח ללא הרף יחפים* מחפש הוא לטרף מי עוקב בלילות אחרי עבירות מכבה לכולם האורות? זוהי האן.ק.ו.ד. על ראשינו תמיד הצרות היא תשליך עד מתי, עד מתי היא תמשיך? כה שלווים לכדורי הן באנו צדיקים גמורים פה כולנו, עד שבא השלטון הרועץ את ראשינו ניסה לרוצץ. בחדר החולים רק ביקרנו וידו כבר מיד השיגתנו זו היד המביאה עונשים ארורים מבטלת חופשות וחגים. זוהי האן.ק.ו.ד. את ידה, את עוזה, כל היום היא תטיל, על ראשינו מורא לא תפיל. לא נירא משוטרים, מפחדות בלשים, כי מחר לחיים חדשים. כה שלווים לכדורי הן באנו...