א. עוֹד אֲנִי זוֹכֶרֶת, עוֹד אֲנִי זוֹכֶרֶת רַעַשׁ צַמָּרוֹת וְזֶמֶר מַעֲיָן. לְצִדְּךָ דּוּמָם הָלַכְתִּי כְּעִוֶּרֶת, בְּשִׂמְלָה צְחוֹרָה, בַּבֹּקֶר הַלָּבָן. כַּנִּרְאֶה, מְאֹד הָיִיתִי נֶהֱדֶרֶת, כַּנִּרְאֶה, הָיִיתִי חֲמוּדָה מְאֹד. עוֹד אֲנִי זוֹכֶרֶת, עוֹד אֲנִי זוֹכֶרֶת אֵיךְ לִבִּי צָחַק מֵאַהֲבָה וְסוֹד. אַךְ גַּם בִּימֵי הָאֹשֶׁר - לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ מַשֶּׁהוּ נִגֵּן, נִגֵּן בִּי וְחִיֵּךְ: זֶה יַעֲבֹר, זֶה יַעֲבֹר, זֶה יַעֲבֹר, יַלְדָּה, כְּזֶמֶר עַל כִּנּוֹר. יָגוֹן וָאֹשֶׁר מִתְחַלְּפִים בַּתּוֹר, זֶה יַעֲבֹר, זֶה יַעֲבֹר. לָכֵן, כָּל עוֹד עֵינֵינוּ מִשִּׂמְחָה זוֹרְחוֹת, אֱהֹב אוֹתִי הַרְבֵּה, הַרְבֵּה, הַרְבֵּה מְאֹד. הַבֵּט: הַיּוֹם זוֹהֵר עַל אֶרֶץ וְשָׁמַיִם. מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹבֵר, עוֹבֵר יָקָר הוּא שִׁבְעָתַיִם. יָגוֹן וָאֹשֶׁר מִתְחַלְּפִים בַּתּוֹר, זֶה יַעֲבֹר, זֶה יַעֲבֹר. ב. וְיָמִים הִגִּיעוּ, יְמֵי חֹל וָעֹנִי, רֹגֶז וּקְטָטָה וְיֶגַע עַד-אֵין-דַּי. יֵשׁ רַבִּים אוּלַי כָּמוֹךָ וְכָמוֹנִי, וְלָכֵן רַבִּים יָבִינוּ לִדְבָרַי. כַּנִּרְאֶה, מְאֹד הָיִיתִי נֶהֱדֶּרֶת, כַּנִּרְאֶה הָיִיתִי חֲמוּדָה מְאֹד אִם אֶת תְּמוּנָתִי שָׁמַרְתָּ בְּמִסְגֶּרֶת, אַף כִּי לֹא רָצִיתָ אֶת פָּנַי לִרְאוֹת. אַךְ גַּם בִּימֵי הַדֶּמַע – לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ – מַשֶּׁהוּ כְּאָז נִגֵּן בִּי וְחִיֵּךְ: זֶה יַעֲבֹר, זֶה יַעֲבֹר, זֶה יַעֲבֹר, יַלְדָּה, כְּבֶכִי עַל כִּנּוֹר. יָגוֹן וָאֹשֶׁר מִתְחַלְּפִים בַּתּוֹר, זֶה יַעֲבֹר, זֶה יַעֲבֹר. אֶל תּוֹךְ עֵינַי הַבֵּט נָא הֵן לְךָ קוֹרְאוֹת אֱהֹב אוֹתִי הַרְבֵּה, הַרְבֵּה, הַרְבֵּה מְאֹד. כִּי אֹשֶׁר שֶׁחָזַר אַחֲרֵי דִּמְעוֹת עֵינַיִם, הֵן שִׁבְעָתַיִם הוּא יָקָר וְעַז הוּא שִׁבְעָתַיִם. יָגוֹן וָאֹשֶׁר מִתְחַלְּפִים בַּתּוֹר, זֶה יַעֲבֹר, זֶה יַעֲבֹר. ג. צְעִירִים אֲנַחְנוּ אַךְ בְּבוֹא יוֹמֵנוּ זֶה עִם זֶה נֵשֵׁב אוּלַי בְּגַן הָעִיר זֶה אֶל זֶה אוּלַי נַרְכִּינָה אֶת רָאשֵׁינוּ כֵּן מַמָּש כְּאָז בְּהַתְחָלַת הַשִּׁיר כָּל הַטּוֹב, הַטּוֹב, יָצוּף אָז לְמַזְכֶּרֶת וְהָרַע יַחֲלֹף, לֹא נִזְכְּרֶנּוּ עוֹד וַאֲנִי אֶלְחַשׁ - הָיִיתִי נֶהֱדֶרֶת וְאַתָּה תַּסְכִּים - כֵּן, חֲמוּדָה מְאֹד וְאָז אַתָּה תֹּאמַר: אוֹי אֵיךְ דּוֹקֵר בַּגַּב וַאֲנִי אֶלְחַשׁ עָלַי רֹאשְׁךָ הֵסֵב זֶה יַעֲבֹר, זֶה יַעֲבֹר זֶה יַעֲבֹר, יַלְדִּי, מָחָר עַד בֹּקֶר אוֹר זִקְנָה וָנֹעַר מִתְחַלְּפִים בְּתוֹר זֶה יַעֲבֹר, זֶה יַעֲבֹר וּכְדֵי שֶׁנְּחַיֵּךְ אָז בְּנִצְנוּץ דְּמָעוֹת אֱהֹב אוֹתִי הַיּוֹם, הַרְבֵּה, הַרְבֵּה מְאֹד. כִּי אִם הַלֵּב אָהַב בִּנְעוּרָיו אֵי-פַּעַם הֲלֹא גַּם לִדְקִירוֹת הַגַּב יֵשׁ אַחַר-כָּךְ קְצָת טַעַם כִּי לוֹחֲשִׁים אָז בְּחִיּוּךְ שֶׁל אוֹר: זֶה יַעֲבֹר, זֶה יַעֲבֹרא. עוד אני זוכרת, עוד אני זוכרת רעש צמרות וזמר מעין לצידך דומם הלכתי כעיוורת בשמלה צחורה בבוקר הלבן כנראה מאוד הייתי נהדרת כנראה הייתי חמודה מאוד עוד אני זוכרת עוד אני זוכרת אך לבי צחק מאהבה וסוד אך גם בימי האושר לא ידעתי אך משהו ניגן, ניגן בי וחייך זה יעבור זה יעבור זה יעבור ילדה כזמר על כינור יגון ואושר מתחלפים בתור זה יעבור זה יעבור לכן כל עוד עינינו משמחה זורחות אהב אותי הרבה שושנה דמארי שרה אהוב הרבה, הרבה מאוד הבט היום זוהר על ארץ ושמיים מפני שהוא עובר, עובר יקר הוא שבעתיים יגון ואושר מתחלפים בתור זה יעבור זה יעבור ב. וימים הגיעו ימי חול ועוני רוגז וקטטה ויגע עד אין די יש רבים אולי כמוך וכמוני ולכן רבים יבינו לדברי כנראה מאוד הייתי נהדרת כנראה הייתי חמודה מאוד אם את תמונתי שמרת במסגרת אף כי לא רצית את פני לראות אך גם בימי הדמע לא ידעתי אך משהו כאז ניגן בי וחייך זה יעבור זה יעבור זה יעבור ילדה כבכי על כינור יגון ואושר מתחלפים בתור זה יעבור זה יעבור אל תוך עיני הבט נא הן לך קוראות אהוב אותי הרבה הרבה הרבה מאוד כי אושר שחזר אחרי דמעות עיניים הן שבעתיים הוא יקר ועז הוא שבעתיים יגון ואושר מתחלפים בתור זה יעבור זה יעבור ג. צעירים אנחנו אך בבוא יומנו זה עם זה נשב אולי בגן העיר זה אל זה אולי נרכינה את ראשינו כן ממש כאז בהתחלת השיר כל הטוב הטוב יצוף אז למזכרת והרע יחלוף לא נזכרנו עוד ואני אלחש: הייתי נהדרת ואתה תסכים: כן חמודה מאוד ואז אתה תאמר אוי אך דוקר בגב ואני אלחש עלי ראשך הסב זה יעבור זה יעבור זה יעבור ילדי מחר עד בוקר אור זקנה ונוער מתחלפים בתור זה יעבור זה יעבור וכדי שנחייך אז בנצנוץ דמעות אהוב אותי היום הרבה הרבה מאוד כי אם הלב אהב בנעוריו אי פעם הלוא גם לדקירות הגב יש אחר כך קצת טעם כי לוחשים אז בחיוך של אור זה יעבור זה יעבור