ברכת עם

תֶּחֱזַקְנָה יְדֵי כָל-אַחֵינוּ הַמְחוֹנְנִים עַפְרוֹת אַרְצֵנוּ בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם; אַל יִפֹּל רוּחֲכֶם – עַלִּיזִים מִתְרוֹנְנִים בֹּאוּ שְׁכֶם אֶחָד לְעֶזְרַת הָעָם! הֵן סוֹפְרִים אֲנַחְנוּ אֶת-נוֹדְכֶם וְחוֹבְבִים נִטְפֵי הַדְּמָעוֹת וְזֵעַת הָאָף, הַיּוֹרְדִים כַּטַּל לְיִשְׂרָאֵל וּמְשׁוֹבְבִים נַפְשׁוֹ הַנִּלְאָה, הַשּׂוּמָה בַכָּף. וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּקְדַּשׁ כָּל-דִּמְעָה שֶׁצָּלֲלָה בְּיָם דִּמְעָתֵנוּ, נְדָבָה לָעָם, כָּל-טִפָּה שֶׁל זֵעַת אַפַּיִם, שֶׁסָּלֲלָה דֶּרֶךְ אֲדֹנָי – כְּחֵלֶב וָדָם. אִם-לֹא אֶת-הַטְּפָחוֹת – רַק מַסַּד יְסַדְתֶּם – רַב-לָכֶם, אַחַי, עֲמַלְכֶם לֹא-שָׁוְא! הַבָּאִים – וּבְנִיתֶם וְטַחְתֶּם וְשַׂדְתֶּם, עַתָּה רַב-לָנוּ אִם נָטוּי הַקָּו. גּוֹי קַו-קָו אֲנַחְנוּ! מִקַּו לָקָו קוֹמְמוּ שִׁמֲמוֹת עוֹלָם וּבְנוּ בִנְיַן-עַד! יֶשׁ-יוֹם – וּמִיָּם עַד-יָם יֵצְאוּ יִשְׁתּוֹמְמוּ לִרְאוֹת מַה-פָּעַל קְטֹן גּוֹיִם, עַם נָד. וְלָמָּה, הַמְפַגְּרִים, פַּעֲמֵיכֶם כֹּה בוֹשְׁשׁוּ? הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל, הַאִם בְּנֵי מֵרוֹז? הוֹי, כֹּחוֹת נִפְרָדִים, הִתְלַקְּטוּ, הִתְקוֹשְׁשׁוּ! עִבְדוּ שְׁכֶם אֶחָד בְּחַיִל וָעֹז! אַל-תֹּאמְרוּ: קָטֹנּוּ – הֲטֶרֶם תִּתְבּוֹנְנוּ פְּנֵי אֲבִיר יַעֲקֹב הַהוֹלְכִים בַּקְּרָב; מִימֵי זְרֻבָּבֶל יָדֵינוּ לֹא-כוֹנְנוּ מִפְעַל אַדִּירִים כָּמֹהוּ וָרָב. מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת? הַבּוּז לַמִּתְלוֹצְצִים! מַלְּטוּ אֶת-עַמְּכֶם וְאִתִּים עֲשׂוּ – עַד-נִשְׁמַע מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים מִתְפּוֹצְצִים קוֹלוֹת אֲדוֹנָי הַקֹּרְאִים: עֲלוּ!תחזקנה ידי כל-אחינו המחוננים עפרות ארצנו באשר הם שם; אל יפול רוחכם – עליזים מתרוננים בואו שכם אחד לעזרת העם! הן סופרים אנחנו את-נודכם וחובבים נטפי הדמעות וזעת האף, היורדים כטל לישראל ומשובבים נפשו הנלאה, השומה בכף. ולעולמי עד תקדש כל-דמעה שצללה בים דמעתנו, נדבה לעם, כל-טיפה של זעת אפיים, שסללה דרך אדוניי – כחלב ודם. אם-לא את-הטפחות – רק מסד יסדתם – רב-לכם, אחי, עמלכם לא-שוא! הבאים – ובניתם וטחתם ושדתם, עתה רב-לנו אם נטוי הקו. גוי קו-קו אנחנו! מקו לקו קוממו שממות עולם ובנו בניין-עד! יש-יום – ומים עד-ים יצאו ישתוממו לראות מה-פעל קטון גויים, עם נד. ולמה, המפגרים, פעמיכם כה בוששו? העבד ישראל, האם בני מרוז? הוי, כוחות נפרדים, התלקטו, התקוששו! עבדו שכם אחד בחיל ועוז! אל-תאמרו: קטונו – הטרם תתבוננו פני אביר יעקב ההולכים בקרב; מימי זרובבל ידינו לא-כוננו מפעל אדירים כמוהו ורב. מי בז ליום קטנות? הבוז למתלוצצים! מלטו את-עמכם ואתים עשו – עד-נשמע מראשי ההרים מתפוצצים קולות אדוני הקוראים: עלו!

מקור: "Blau-Weiss Liederbuch", Judischer Verlag, Berlin, 1918, עמוד 21-23

מקור: "Bnei Akiva Song Sheet no. 1", בריטניה, סביב 1940, עמוד 1

המעבד אהרן שפי: "את השיר הלאומי 'ברכת עם' של ביאליק נוהגים משום מה לנכס רק לתנועת העבודה. היה שמור אצלי עיבוד לשיר הזה, אבל נוכח ספקות לגבי המשקל הנכון בראשיתו, הנחתי אותו במגירה. עכשיו שמחתי לגלותו בספר השירים "מזמרת הארץ" שבעריכת המלחין שלמה רוזובסקי (ורשה תרפ"ט). מר פלוני, שעליו נסמך רוזובסקי, החליט אז שהתיבה השנייה תהיה במשקל 5/4 ששובר את רצף המַרש. גם כמה תיבות לקראת הסוף הושרו אז קצת בשונה ממה שמקובל היום. הלכתי בכיוון של פשרה בין הגרסאות השונות ושדרגתי את העיבוד."

 

לפרטים נוספים ניתן לפנות לאהרן שפי בכתובת e.a.shefi@gmail.com.

המשפט "הבאים, ובניתם וטחתם ושדתם" מתוך השיר התנוסס על השער דרכו עברו המוזמנים בטקס העליה לקרקע של קיבוץ מעגן מיכאל ב- ל' באב תש"ט, ה- 25.8.1949. (תודה לאיתמר ברכמן על התמונה.)