שיר השתיל

גַּם בָּעִיר וְגַם בַּכְּפָר יֶלֶד קוּם יַשְׁכִּים, וְיֵצֵא לַגַּיְא וְלָהָר עִם שְׁתִילִים יְרֻקִּים. זֶה הַיּוֹם נִטַּע וְנִשְׁתֹּל וְנַכֶּה פֹּה שֹׁרֶשׁ. עוֹד שָׁנָה וְעוֹד שָׁנָה – וְהִנֵּה פֹּה חֹרֶשׁ. שִׁירוּ שִׁיר לַשָּׁתִיל מִיהוּדָה וְעַד הַגָּלִיל! טַע וּשְׁתֹל, שְׁתֹל וָטַע גַּם אֲנִי וְגַם אַתָּה! הוֹי, הַרְחִיבוּ הַגּוּמָה לַמָּטָר וְלַחַמָּה! הַשָּׁתִיל הָרַךְ יִגְדַּל – וּפָרְחָה שְׁמָמָה. מַה-לִּי סֶלַע, מַה-לִּי חוֹל? יָד וְיָד עוֹדֶרֶת. תִּיף אַרְצֵנוּ הַקְּטַנָּה – אֶרֶץ לְתִפְאֶרֶת! שִׁירוּ שִׁיר...גם בעיר וגם בכפר ילד קום ישכים, ויצא לגיא ולהר עם שתילים ירוקים. זה היום ניטע ונשתול ונכה פה שורש. עוד שנה ועוד שנה – והנה פה חורש. שירו שיר לשתיל מיהודה ועד הגליל! טע ושתול, שתול וטע גם אני וגם אתה! הוי, הרחיבו הגומה למטר ולחמה! השתיל הרך יגדל – ופרחה שממה. מה-לי סלע, מה-לי חול – יד ויד עודרת. תיף ארצנו הקטנה – ארץ לתפארת. שירו שיר לשתיל מיהודה ועד הגליל! טע ושתול, שתול וטע גם אני וגם אתה!