שיר אביב

הֶאָח! מַה יִֹּיף, יִנְהַר הַיּוֹם! הַכֹּל כֹּה רַךְ, כֹּה רַעֲנָן דּוֹמֶה אַךְ רֶגַע צַב יָצָא, יָצִיץ אִילָן, יִפְרַח שׁוֹשָׁן. נַפְשִׁי שְׁכוּרָה זִיו תְּכֵלֶת רוֹם זוֹ תְּכֵלֶת רוֹם חָשְׁקָה נַפְשִׁי. הוֹ, קְלַח, מַבּוּעַ, שְׁטֹף וּזְרֹם! גֹּל, גַּל עֶדְנָה פּוֹחֵז חָפְשִׁי! הָרִים הָרִים יְצוּרֵי דִּמְיוֹן וּמְעֻלָּפִים זָהֳרֵי חֲלוֹם אֶל שִׂיאֲכֶם אָטוּסָה חִישׁ כָּל עוֹד לֹא גָּז אָבִיב הַיּוֹם.האח מה ייף ינהר היום הכול כה רך כה רענן דומה אך רגע צב יצא יציץ אילן יפרח שושן נפשי שכורה זיו תכלת רום זו תכלת רום חשקה נפשי הו קלח מבוע שטוף וזרום גול גל עדנה פוחז חופשי הרים הרים יצורי דמיון ומעולפים זוהרי חלום אל שיאכם אטוסה חיש כל עוד לא גז אביב היום