הנגר הקטן

הִנְּנִי אֻמָּן מָהִיר בַּמַּסּוֹר גְּזוֹר גְּזִיר בַּמַּקְצוֹעַ שְׁרִיךְ שְׁרָךְ [הנכון: מַקְצוּעָה] בַּפַּטִּישׁ הַךְ הַךְ כָּכָה אֶעֱשֶׂה מִזְנוֹן לְכֵלִים וּלְמָזוֹן עִם מְגֵרוֹת וּמַדָּפִים וְקִשּׁוּטִים יָפִים הַפִּּנוֹת מְהֻקְצָעוֹת הַדְּלָתוֹת מְפֻתָחוֹת וּלְמַטָּה מְגֵרוֹת לַקַּלָּחוֹת(?) וְלַקְּעָרוֹת לַצַּלַּחַת לַמַּמְלַחַת לְמַזְלֵג סַכִּין וְכַף יֵשׁ מָקוֹם עַל הַמַּדָּף בּוּלֵי עֵץ בַּחוּץ הִנַּחְתִּי בְּיָדִי גַּרְזֵן לָקַחְתִּי הַךְ וְהַךְ, אַחַת וּשְׁתַּיִם הַךְ בָּעֵץ וּבַבִּרְכַּיִם... הַךְ שָׁלֹשׁ וְהַךְ אַרְבַּע הַךְ בָּעֵץ וּבָאֶצְבַּע! לֹא, מִזְנוֹן לַעֲשׂוֹת לֹא קַל הָבָה אֶעֱשֶׂה סַפְסַל! עַל הָאָרֶץ עֵץ הִנַּחְתִּי וּפַטִּישׁ בַּיָּד לָקַחְתִּי שוּב הִפְשַׁלְתִּי שַׁרְווּלַי בּוֹאוּ מַסְמְרִים אֵלַי הוֹךְ הַךְ, הוֹךְ הַךְ, הַפַּטִּישׁ הִתְנוֹפֵף הַמַּסְמֵר הִתְכּוֹפֵף הִתְכּוֹפַפְתָּ? הִשָּׁאֵר אֶקַּח לִי מַסְמֵר אַחֵר הוֹךְ הַךְ, הוֹךְ הַךְ, הַפַּטִּישׁ הִתְנוֹפֵף הַשֵּׁנִי הִתְכּוֹפֵף אֵין דָּבָר, פַּטִּישִׁי, יַעֲמֹד מַסְמֵר שְׁלִישִׁי הוֹךְ הַךְ, הוֹךְ הַךְ, הַפַּטִּישׁ הִתְנוֹפֵף הַשְּׁלִישִׁי הִתְכּוֹפֵף בּוֹא נָא הֵנָּה הַחוֹלֵץ לְהוֹצִיא מַסְמֵר מֵעֵץ הַחוֹלֵץ בַּיָּד לָקַחְתִּי וּמָשַׁכְתִּי וְהִזַּעְתִּי... מַסְמְרִים זֶה עֵסֶק בִּישׁ סוּר הַצִּדָּה, הַפַּטִּישׁ! דַי, נִמְאַס לִי הַסַּפְסַל וְגַם אֵין צֹרֶךְ לִי בּוֹ כְּלָל! הָבָה אֶעֱשֶׂה מִסְגֶּרֶת לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת שׁוּב הִפְשַׁלְתִּי שַׁרְווּלַי בּוֹא נָא בּוֹא מַסּוֹר אֵלַי בְּיָדִי מַסּוֹר לָקַחְתִּי וְדָחַפְתִּי וּמָשַׁכְתִּי זִים זִים זוּם, הוּא מְזַמֵּר זִים זִים זוּם, הוּא מְנַסֵּר בְּשִׁנָּיו הוּא עֵץ אוֹכֵל וּבַסֶּדֶק מְטַיֵּל וּפִתְאוֹם, הוֹי דְּבִיקוּת לֹא יוּכַל מַסּוֹר לָזוּז אֵין דָּבָר, יַקִּירִי יֵשׁ לִי כֹּחַ, יֵשׁ לִי מוֹחַ מִן הַסֶּדֶק אוֹצִיאֵךָ שׁוּב לַקֶּרֶשׁ אַכְנִיסֵךָ וְהַמַּסּוֹר - הִתְעַקֵּשׁ! לֹא יָזוּז הַטִּפֵּשׁ! לֹא יַעֲזֹב אֶת מְקוֹמוֹ - לַעֲזָאזֵל, יִמַּח שְׁמוֹ! הוֹי, נִמְאַס לִי כָּל הַטֹּרַח בְּמִסְגֶּרֶת אֵין לִי צֹרֶךְ וּמָה טוֹב מָה טוֹב יִהְיֶה לִי אִם נְחַשׁ-נְיָר אֶעֱשֶׂה לִי בַּמִּטְבָּח סַכִּין לָקַחְתִּי וְיָגַעְתִּי וְטָרַחְתִּי לִשְׁבָבִים גְּזִיר-גְּזִיר עֵץ בִּקַּעְתִּי בָּאוֹלָר אוֹתָם קִצַּצְתִּי בִּמְשֻׁשֶּׁה אוֹתָם סִדַּרְתִּי בְּחוּטִים אוֹתָם קָשַׁרְתִּי בִּנְיָר אוֹתָם הִדְבַּקְתִּי וְהִדַּקְתִּי וְהֶחְלַקְתִּי וְצִיַּרְתִּי אַף, עֵינַיִם וּשְׂפָתַיִם וְשִׁנַּיִם מִסָּבִיב פְּתִיתִים תָּלִיתִי מִכָּל מִינֵי צְבָעִים וּסְחָבוֹת זָנָב עָשִׂיתִי מִכָּל מִינֵי סְרָטִים וּמִנְּיָר צְבָעִים שַׁרְשֶׁרֶת שַׂמְתִּי לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת וְחוּטִים רַבִּים לָקַחְתִּי עַל מַקֵּל אוֹתָם הִרְכַּבְתִּי הִנֵּה, יֵשׁ לִי גַּם מוֹשְׁכָה חֲזָקָה וּבְטוּחָה! וְאִם אָרְכָהּ תִּרְצֶה לָדַעַת - קוּם הַתֵּר אֶת כָּל הַפְּקַעַת מְשֹׁךְ! מְשֹׁךְ! מְשֹׁךְ! רְאֵה נָא מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה תָּם נִשְׁלָם, עַכְשָׁו נָרוּץ וּנְשַׁלְּחֵנוּ עַל פְּנֵי חוּץ עוּפָה עוּף נְחַשׁ-נְיָר עוּף מֵעַל לְרֹאשׁ הָהָר מַעְלָה מַעְלָה שָׂא כְּנָפַיִם עַד לִמְרוֹמֵי הַשָּׁמַיִם צְאוּ נָא, רְאוּ נָא, בּוֹאוּ רְאוּ בּוֹאוּ רְאוּ וְהִתְפַּעֲלוּ לַ... לַ... לַ... הוּא פּוֹרֵחַ מָלֵא נַחַת מוּל הַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת לַ... לַ... לַ... מִתְפַּנֵּק וּמִתְגָּאֶה: הוֹי, כַּמָּה אֲנִי נָאֶה! לַ... לַ... לַ...הנני אומן מהיר במסור גזור גזיר במקצוע שריך שרך בפטיש הך הך ככה אעשה מזנון לכלים ולמזון עם מגרות ומדפים וקישוטים יפים הפינות מהוקצעות הדלתות מפותחות ולמטה מגרות לקלחות(?) ולקערות לצלחת לממלחת הנה ככה, הנה כך למזלג סכין וכף יש מקום על המדף בולי עץ בחוץ הנחתי בידי גרזן לקחתי הך והך, אחת ושתיים הך בעץ ובברכיים... הך שלוש והך ארבע הך בעץ ובאצבע! לא, מזנון לעשות לא קל הבה אעשה ספסל! על הארץ עץ הנחתי ופטיש ביד לקחתי שוב הפשלתי שרוולַי בואו מסמרים אלי הוך הך, הוך הך, הפטיש התנופף המסמר התכופף התכופפת? הישאר אקח לי מסמר אחר הוך הך, הוך הך, הפטיש התנופף השני התכופף אין דבר, פטישי, יעמוד מסמר שלישי הוך הך, הוך הך, הפטיש התנופף השלישי התכופף בוא נא הנה החולץ להוציא מסמר מעץ החולץ ביד לקחתי ומשכתי והזעתי... מסמרים זה עסק ביש סור הצידה, הפטיש! די, נמאס לי הספסל וגם אין צורך לי בו כלל! הבה אעשה מסגרת לתהילה ולתפארת שוב הפשלתי שרוולי בוא נא בוא מסור אלי בידי מסור לקחתי ודחפתי ומשכתי זים זים זום, הוא מזמר זים זים זום, הוא מנסר בשיניו הוא עץ אוכל ובסדק מטייל ופתאום, הוי דביקות לא יוכל מסור לזוז אין דבר, יקירי יש לי כוח, יש לי מוח מן הסדק אוציאך שוב לקרש אכניסך והמסור - התעקש! לא יזוז הטיפש! לא יעזוב את מקומו - לעזאזל, ימח שמו! הוי, נמאס לי כל הטורח במסגרת אין לי צורך ומה טוב מה טוב יהיה לי אם נחש-נייר אעשה לי במטבח סכין לקחתי ויגעתי וטרחתי לשבבים גזיר-גזיר עץ בקעתי באולר אותם קיצצתי במשושה אותם סידרתי בחוטים אותם קשרתי בנייר אותם הדבקתי והדקתי והחלקתי וציירתי אף, עיניים ושפתיים ושיניים מסביב פתיתים תליתי מכל מיני צבעים וסחבות זנב עשיתי מכל מיני סרטים ומנייר צבעים שרשרת שמתי לראשו עטרת וחוטים רבים לקחתי על מקל אותם הרכבתי הנה, יש לי גם מושכה חזקה ובטוחה! ואם אורכה תרצה לדעת - קום התר את כל הפקעת משוך! משוך! משוך! ראה נא ממצרים ועד הנה תם נשלם, עכשיו נרוץ ונשלחנו על פני חוץ עופה עוף נחש-נייר עוף מעל לראש ההר מעלה מעלה שא כנפיים עד למרומי השמים צאו נא, ראו נא, בואו ראו בואו ראו והתפעלו ל...ל...ל... הוא פורח מלא נחת מול השמש הזורחת ל...ל...ל... מתפנק ומתגאה: הוי, כמה אני נאה! ל...ל...ל...

סיפורו של אלי ס"ט (עורך השירים שמקורם רוסיה ב"זמרשת").

באוגוסט 2021, הופנתה אלי, לברור, סוגיה, שהעלה גולש בשם רואל אפפלבאום. לטענתו הפואמה "הנגר הקטן", ש"בזמרשת", שעד אז מחברה נחשב משה אהרון אביגל (בייגל), היא תרגום של פואמה רוסית בשם "Мастер-ломастер" של סמואיל מרשק. 

 מיהו סמואיל (שמואל) מרשק ידעתי גם ידעתי, הלא הוא מחברם של עשרות, אם לא יותר מזה, פואמות רוסיות לילדים, בעלות אופי חינוכי ובהן הפואמה ההומוריסטית Вот какой рассеянный  ("כזה מפוזר"), אותה עיבדה לאה גולדברג ל"המפוזר מכפר אז"ר". אבל לא הכרתי את "הנגר הקטן" ולא את הפואמה הרוסית שנטען שהיא מקורה.

קריאת "הנגר הקטן" לא עוררה בי אסוסיאציה כלשהי, אבל הפואמה הרוסית הבהירה לי שלשתי הפואמות מתכונת דומה: בשתיהן ילד, שמתיימר לשלוט בנגרות והוא מנסה לבנות מלוחות-עץ חפצים: בתחילה מזנון, אחר כך שרפרף ואז מסגרת לתמונה. הוא לא מצליח ופעם אחר פעם נשאר לו פחות ופחות חומר גלם שהוא יכול לעשות ממנו חפץ יותר קטן..

המתכונת הזו "הקפיצה" לזכרון החזותי שלי את המילה "פְּסִיק".

היה זה לפני כשבעים וחמש שנים ואני אז כבן שבע. בסלון שבבית משפחתנו ב"מעונות עובדים", ברחוב ברזילי 21, בחיפה, היה ארון ספרים ענק. אחד הספרים, מהראשונים שקראתי בעצמי, היה ספר סיפורים. כריכה כבר לא הייתה לו, סימן לשימוש הרב שעשה בו אחי הגדול - איתן.

האחרון בספר, היה סיפור בשם  "פְּסִיק", על איכר שבא אל נפח, נתן לו מטיל ברזל וביקש שיעשה ממנו מחרשה. הנפח הבטיח: "תבוא עוד שבועיים, המחרשה תהיה מוכנה". אחרי שבועיים כשבא האיכר, אמר הנפח שלא היה מספיק ברזל בשביל מחרשה. "מה תוכל לעשות מהחומר שיש?" שאל האיכר. "פטיש", ענה הנפח, "גם פטיש חפץ חשוב", אמר האיכר, "עשה לי פטיש". "תבוא עוד שבועיים", אמר הנפח, "הפטיש יהיה מוכן". אחרי שבועיים, כשבא האיכר, אמר הנפח שלא היה מספיק ברזל בשביל הפטיש והבטיח לעשות מסמר ואחרי שבועיים נוספים, כשבא האיכר, אמר הנפח שלא היה מספיק חומר למסמר... "אז למה יש מספיק חומר?" שאל האיכר, "לפסיק", ענה הנפח. "פסיק?" תמה האיכר, "אני לא יודע מה זה פסיק". הנפח הכניס את פיסת הברזל שנשארה לתנור וכשהייתה מלובנת, בעזרת מלקחיים, זרק לחבית מים. פיסת הברזל המלובן, כשצללה למים, השמיעה את הצליל: "פְּסִיק"... זה מה שידע הנפח לעשות ממטיל ברזל.

הייתה לי תחושה שהסיפור הוא מספר של לוין קיפניס, שהסיפור הראשון בו היה "מתנת הים", על ילדה עניה, שאחרי ליל סערה מוצאת על החוף בובה שכל כך רצתה בה, אך יד משפחתה לא היתה משגת. טלפנתי לידידתי ציונה קיפניס - כלתו של לוין, פעילה בארכיון ושותפה ליצירת הקטלוג של יצירותיו ואחרי דקות אחדות אישרה ציונה: "לא ידעתי, אבל יש בקטלוג סיפור בשם "פְּסִיק" ובהמשך אישרה גם שהסיפור הוא מתוך הספר "וכה אמר סבא", מעשיות, הוצאת שטיבל, 1929, שגם הסיפור "מתנת הים" היה בו.