הילד והקשת (לחן אדל)

הַיֶּלֶד: הֵנָּה, הֵנָּה גֶּשֶׁת, בַּשָּׁמַיִם קֶשֶׁת! קֶשֶׁת בַּשָּׁמַיִם – יֹפִי לָעֵינַיִם! קֶשֶׁת, קֶשֶׁת חֲבִיבָה, צֶבַע, צֶבַע לָךְ שִׁבְעָה, מִי הוּא זֶה צַיָּר-אֳמָן, שֶׁצִּיְּרֵךְ בְּעַב-עָנָן? הַקֶּשֶׁת: שָׂא עֵינֶיךָ, יֶלֶד, וְתִרְאֶה בַּפֶּלֶא: שֶׁמֶשׁ זוֹ זוֹהֶרֶת, הִיא כֹּה מְצַיֶּרֶת. אֵין לָהּ מְחוּגָה-מִכְחוֹל, וְצוֹבַעַת קַו עָגֹל, צֶבַע, צֶבַע, קַו לַקַּו - לָהּ יָדַיִם שֶׁל זָהָב! הילד הנה הנה גשת בשמיים קשת קשת בשמיים יופי לעיניים קשת קשת חביבה צבע צבע לך שבעה מי הוא זה ציר אומן שצירך בעב ענן הקשת שא עיניך ילד ותראה בפלא שמש זו זוהרת היא כה מצירת אין לה מחוגה מכחול וצובעת קו עגול צבע צבע קו לקו לה ידיים של זהב