הכרם בסתיו

כֶּרֶם, כֶּרֶם, כֶּרֶם, מָה הָעֶצֶב כָּךְ? כִּי נָבְלָה כָּל גֶּפֶן, כָּל שָׂרִיג כִּי שַׁח. אֶת עֲלֵי הַיֶּרֶק כִּי הֶאְדִּים סְתָו, וְזוֹעֶפֶת רוּחַ, וְדוֹלֶפֶת עָב. כֶּרֶם, כֶּרֶם, כֶּרֶם, אַל נָא עֶצֶב כָּךְ! עוֹד אָבִיב יַגִּיעַ, עוֹד תָּשׁוּב תִּפְרַח. תְּשַׂגְשֵׂג הַגֶּפֶן, וִיפַתַּח סְמָדַר. לַבָּצִיר יַבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלוֹת הָדָר.כרם כרם כרם מה העצב כך כי נבלה כל גפן כל שריג כי שח את עלי הירק כי האדים סתו וזועפת רוח ודולפת עב כרם כרם כרם אל נא עצב כך עוד אביב יגיע עוד תשוב תפרח תשגשג הגפן ויפתח סמדר לבציר יבשילו אשכלות הדר