שלכת

עָמֹק, עָמֹק הָעֶצֶב בָּעֵינַיִם, עָמֹק, עָמֹק הַיַּיִן בַּמַּרְתֵּף. הַלַּיְלָה אֶת לִבִּי אֶקְרַע לִשְׁנַיִם; לְךָ וְלַגָּבִיעַ הַנּוֹטֵף. אַל תִּשְׁאָלֵנִי מָה, אַל תִּשְׁאָלֵנִי אֵיךְ, בְּנֵי אָדָם נוֹלְדוּ לִשְׁתֹּק וּלְחַיֵּךְ. בְּנֵי אָדָם נוֹלְדוּ לִסְלֹחַ וְלָלֶכֶת כָּרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת בַּשַּׁלֶּכֶת. דּוֹלֵף, דּוֹלֵף הַדֶּלֶף, דּוֹלֵף וּמְיַבֵּב; עָבְרוּ עָלַי שְׁנוֹת אֶלֶף, שְׁנוֹת אֶלֶף שֶׁבַּלֵּב. זַמֵּר, לִבִּי, הַלַּיְלָה - הַי, טִירִי טִירִי טַיְלָה, נַגֵּן נָא לָעוֹלָם - הוֹי טִירִי טִירִילִי טַם. בַּמַּרְתְּפִים הָרוּחַ מְיַבֶּבֶת, בַּמַּרְתְּפִים אֵין אוֹר בַּחַלּוֹנוֹת, אֲבָל אָדָם בּוֹכֶה שָׁם כְּמוֹ יֶלֶד, אֲבָל אָדָם חוֹלֵם שָׁם חֲלוֹמוֹת. אַל תִּשְׁאֲלֵנִי אָן, אַל תִּשְׁאֲלֵנִי אֵיךְ, גַּם אַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ וְהוֹלֵךְ. וַדַּאי יֶשְׁנוֹ מָקוֹם שֶׁבּוֹ עוֹמְדִים מִלֶּכֶת, שֶׁבּוֹ יָתוֹם הָעֵץ גַּם מִשַּׁלֶּכֶת. דּוֹלֵף, דּוֹלֵף הַדֶּלֶף...עמוק, עמוק העצב בעיניים, עמוק, עמוק היין במרתף. הלילה את לבי אקרע לשניים; לך ולגביע הנוטף. אל תשאלני מה, אל תשאלני איך, בני אדם נולדו לשתוק ולחייך. בני אדם נולדו לסלוח וללכת כרוח הנושבת בשלכת. דולף, דולף הדלף, דולף ומייבב; עברו עליי שנות אלף, שנות אלף שבלב. זמר, לבי, הלילה - היי, טירי טירי טיילה, נגן נא לעולם - הוי טירי טירילי טם. במרתפים הרוח מייבבת, במרתפים אין אור בחלונות, אבל אדם בוכה שם כמו ילד, אבל אדם חולם שם חלומות. אל תשאלני אן, אל תשאלני איך, גם אתה אינך יודע והולך. ודאי ישנו מקום שבו עומדים מלכת, שבו יתום העץ גם משלכת. דולף, דולף הדלף, דולף ומייבב; עברו עליי שנות אלף, שנות אלף שבלב. זמר, ליבי, הלילה - היי, טירי טירי טיילה, נגן נא לעולם - הוי טירי טירילי טם.