הורה חדרה

הָבָה נְרַנְּנָה, הָבָה נָרִיעַ נָא הָבָה נֵצֵאָה לִרְקֹד הוֹרָה. נְאַחֵד אֶת הַלְּבָבוֹת, נְלַכֵּד הַמִּפְלָגוֹת וְנָחֹג אֶת יוֹבְלָהּ שֶׁל חֲדֵרָה. מַה גְּדוֹלָה, גְּדוֹלָה הִיא שִׂמְחָתֵנוּ וְלִבֵּנוּ רַבָּה בּוֹ הָאוֹרָה. חֲמִשִּׁים שָׁנָה מָלְאוּ לְמוֹשַׁבְתֵּנוּ, הָבוּ גֹּדֶל לִמְיַסְּדֵי חֲדֵרָה. הֵמָּה בָּאוּ, חוֹל מָצָאוּ, הֵם זָרָעוּ, הֵם נָטָעוּ וְיִבְּשׁוּ בִּצּוֹת הַמְּאֵרָה. הֵם קָדָחוּ, הֵם לֹא שָׁחוּ, הֵם לֹא נָחוּ, הֵם נִצָּחוּ וְהוֹרִישׁוּ לָנוּ אֶת חֲדֵרָה.הבה נרננה, הבה נריע נא הבה נצאה לרקוד הורה. נאחד את הלבבות, נלכד המפלגות ונחוג את יובלה של חדרה. מה גדולה, גדולה היא שמחתנו ולבנו רבה בו האורה. חמישים שנה מלאו למושבתנו, הבו גודל למייסדי חדרה. המה באו, חול מצאו, הם זרעו, הם נטעו ויבשו ביצות המארה. הם קדחו, הם לא שחו, הם לא נחו, הם ניצחו והורישו לנו את חדרה.

מקור: "מזמרת הארץ", הוועד הפועל לברית העולמית של הנוער העברי, ורשה, 1929 תרפ"ט, עמוד 113