מגש הכסף

... וְהָאָרֶץ תִּשְׁקֹט, עֵין שָׁמַיִם אוֹדֶמֶת תְּעַמְעֵם לְאִטָּהּ עַל גְּבוּלוֹת עֲשֵׁנִים. וְאֻמָּה תַעֲמֹד – קְרוּעַת לֵב אַךְ נוֹשֶׁמֶת... לְקַבֵּל אֶת הַנֵּס הָאֶחָד אֵין שֵׁנִי. הִיא לַטֶּקֶס תִּכּוֹן. הִיא תָקוּם לְמוּל סַהַר וְעָמְדָה, טֶרֶם-יוֹם, עוֹטָה חַג וְאֵימָה. -- אָז מִנֶּגֶד יֵצְאוּ נַעֲרָה וָנַעַר וְאַט אַט יִצְעֲדוּ הֵם אֶל מוּל הָאֻמָּה. לוֹבְשֵׁי חֹל וַחֲגוֹר, וְכִבְדֵי נַעֲלַיִם בַּנָּתִיב יַעֲלוּ הֵם הָלוֹךְ וְהַחְרֵשׁ. לֹא הֶחְלִיפוּ בִגְדָּם, לֹא מָחוּ עוֹד בַּמַּיִם אֶת עִקְּבוֹת יוֹם-הַפֶּרֶךְ וְלֵיל קַו הָאֵשׁ. עֲיֵפִים עַד בְּלִי קֵץ, נְזִירִים מִמַּרְגּוֹעַ, וְנוֹטְפִים טַלְלֵי נְעוּרִים עִבְרִיִּים.... דֹּם הַשְּׁנַיִם יִגְּשׁוּ, וְעָמְדוּ לִבְלִי נוֹעַ. וְאֵין אוֹת אִם חַיִּים הֵם אוֹ אִם יְרוּיִים. אָז תִּשְׁאַל הָאֻמָּה שְׁטוּפַת דֶּמַע וָקֶסֶם וְאָמְרָה: "מִי אַתֶּם?", וְהַשְּׁנַיִם שׁוֹקְטִים יַעֲנוּ לָהּ: "אֲנַחְנוּ מַגַּשׁ הַכֶּסֶף, שֶׁעָלָיו לָךְ נִתְּנָה מְדִינַת הַיְּהוּדִים". כָּךְ יֹאמְרוּ וְנָפְלוּ לְרַגְלָהּ עוֹטְפֵי צֵל וְהַשְּׁאָר יְסֻפַּר בְּתוֹלְדוֹת יִשְׂרָאֵל.... והארץ תשקוט , עין שמים אודמת תעמעם לאיטה על גבולות עשנים. ואומה תעמוד – קרועת לב אך נושמת... לקבל את הנס האחד אין שני. היא לטקס תיכון. היא תקום למול סהר ועמדה, טרם-יום, עוטה חג ואימה. -- אז מנגד יצאו נערה ונער ואט אט יצעדו הם אל מול האומה. לובשי חול וחגור, וכבדי נעלים בנתיב יעלו הם הלוך והחרש. לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים את עקבות יום-הפרך וליל קו האש. עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע, ונוטפים טללי נעורים עבריים.... דום השנים ייגשו, ועמדו לבלי נוע. ואין אות אם חיים הם או אם ירויים. אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם ואמרה: "מי אתם?", והשניים שוקטים יענו לה: "אנחנו מגש הכסף, שעליו לך ניתנה מדינת היהודים". כך יאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל והשאר יסופר בתולדות ישראל.