איה

בַּמִּשְׁעוֹל הָרָץ הַגַּיְאָה רְאִינוּהָ, יְדִידַי, בַּמּוֹשָׁב קָרְאוּ לָהּ אַיָּה (אַיָּה) וּבַגְּדוּד קוֹרְאִים לָהּ אַי. אַי, אַי, אַיָּה, אַי אַי, יָפִית בְּצַמּוֹתַיִךְ הַקְּלוּעוֹת לָךְ לְרֹאשֵׁךְ אַי, אַי, אַי, אַיָּה, אַי – אַי, הַלֵּב (אַי, הַלֵּב) מוֹשֵׁךְ אֵלַיִךְ כִּי הַלֵּב זוֹכֵר "יַא-שֵׁיךְ"! בַּמֶּרְחָק, בְּאֵין אִגֶּרֶת עֵת עִם לַיִל נָח הַגְּדוּד לְכֻלָּנוּ אַתְּ נִזְכֶּרֶת (נִזְכֶּרֶת) וְכָל אִישׁ לוֹחֵשׁ לְחוּד: אַי, אַי, אַיָּה, אַי אִישׁוֹנַיִךְ כְּמוֹ זַיִת וּבָרוּחַ שִׂמְלָתֵךְ אַי, אַי, אַי, אַיָּה, אַי – כָּךְ זוֹכְרִים (כָּךְ זוֹכְרִים) שָׂדֶה וּבַיִת וְקוֹרְאִים לָזֶה בִּשְׁמֵךְ. וּבְשׁוּבֵנוּ, אַיָּה, אַיָּה תִּבְחֲרִי אֶת הַיָּחִיד וַאֲנַחְנוּ בַּ"חֶבְרַיָּה" (חֶבְרַיָּה) נְבָרְכֵךְ וְכֹה נַגִּיד: אַי, אַי, אַיָּה, אַי לֹא נִשְׁאַל אוֹתָךְ מַדּוּעַ רַק אוֹתוֹ בָּחַר לִבֵּךְ אַי, אַי, אַי, אַיָּה, אַי – זֶה עָצוּב (זֶה עָצוּב), אַךְ זֶה יָדוּעַ – זוֹ הִיא אַהֲבָה, "יַא-שֵׁיךְ"!במשעול הרץ הגיאה ראינוה, ידידיי, במושב קראו לה איה (איה) ובגדוד קוראים לה אי. אי, אי, איה, אי אי, יפית בצמותייך הקלועות לך לראשך אי, אי, אי, איה, אי - אי, הלב (אי, הלב) מושך אלייך כי הלב זוכר "יא-שיך"! במרחק, באין איגרת עת עם ליל נח הגדוד לכולנו את נזכרת (נזכרת) וכל איש לוחש לחוד: אי, אי, איה, אי אישונייך כמו זית וברוח שמלתך אי, אי, אי, איה, אי - כך זוכרים (כך זוכרים) שדה ובית וקוראים לזה בשמך. ובשובנו, איה, איה תבחרי את היחיד ואנחנו ב"חבריה" (חבריה) נברכך וכה נגיד: אי, אי ,איה, אי לא נשאל אותך מדוע רק אותו בחר לבך אי, אי, אי, איה, אי - זה עצוב (זה עצוב), אך זה ידוע - זו היא אהבה, "יא-שיך"!