את אדמתנו שחרחורת

אַתְּ אַדְמָתֵנוּ שְׁחַרְחֹרֶת הָאִירִי לָנוּ פָּנִים הָלֹךְ וָרֹן נַחֲרֹשָׁה בָּנִים וּבְנֵי בָּנִים. רְאִי כִּי רַב עָנְְיֵנוּ וְאֵין לַדָּם מִפְלָט, וְלֹא שָׂרַד לַלֵּב הַמַּךְ רַק צְחוֹק הַטַּף וְאַתְּ הָיֹה הָיְתָה עֲיֶרֶת וּבַיִת שַׁח בָּרְחוֹב הֲעוֹד צִלְכֶם פּוֹחֵד בִּפְנִים אוֹ רוּחַ עַז נוֹשֵׁב? רְאִי אַתְּ אַדְמָתֵנוּ נָטָשְׁנוּ אֵם וָאָב הֲלֹא שִׁלַּמְנוּ מְחִירֵךְ בְּכָל אֲשֶׁר נֹאהַב. אַל תִּבְגְּדִי אוֹהֶבֶת גִּדְשִׁי אֶת הָאַמְבָּר נוֹבֵט שָׂדֵנוּ אִזְמַרְגָּד נִקְצֹר אוֹתוֹ עִנְבָּר. את אדמתנו שחרחורת האירי לנו פנים הלוך ורון נחרושה בנים ובני בנים. ראי כי רב עונינו ואין לדם מפלט, ולא שרד ללב המך רק צחוק הטף ואת היה הייתה עיירת ובית שח ברחוב העוד צלכם פוחד בפנים או רוח עז נושב? ראי את אדמתנו נטשנו אם ואב הלא שילמנו מחירך בכל אשר נאהב. אל תבגדי אוהבת גדשי את האמבר נובט שדנו אזמרגד נקצור אותו ענבר.