בו במעדר

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר בּוֹ עִסֵּיתָ כַּפֶּיךָ, קְשִׁי הַיַּבֶּלֶת וְסַפַּחַת בָּעוֹר, הֵן בְּפַלֵּג תְּעָלוֹת לְעֵצֶיךָ, הֵן בְּצֵאתְךָ לְנַכֵּשׁ, לַעֲקֹר, בַּחֲפִירַת בּוֹר-שָׁתִיל בְּמוֹ גָּן, בַּחֲצִיבַת קַן-עַמּוּד שֶׁל גָּדֵר, – בּוֹ בַּמַּעְדֵּר! בּוֹ בַּמַּעְדֵּר גַּם כָּרִינוּ הַקֶּבֶר, חֶרֶשׁ חָצַבְנוּ בִּנְיַן עֲדֵי-עַד. בְּבֵית עוֹלָמֵנוּ – נִשְׁקָף לְכָל עֵבֶר ... דֶּמַע? אֵין דֶּמַע, לֹא רָעֲדָה יָד. בַּתַּקָּלָה לֹא תִּרְאֵנוּ עֵין-צָר! כָּךְ כּוֹרִים אָנוּ פֹּה קֶבֶר-חָבֵר, – בּוֹ בַּמַּעְדֵּר. בּוֹ בַּמַּעְדֵּר חֲפִירוֹת הֶעֱמַקְנוּ, גֶּדֶר קִבּוּץ שֶׁעָלָה עַל קַרְקַע, סֶלַע הִתִּיז נִיצוֹצוֹת כִּי נִזְעָקְנוּ, נֶאֱנָחָה אֲדָמָה לַמַּכָּה. אֶרֶץ נִקְנֵית בַּזֵּעָה וּבַדָּם! שֶׁבַח לַכְּלִי הַחוֹדֵר-הַנּוֹקֵר, – לוֹ לַמַּעְדֵּר! בּוֹ בַּמַּעְדֵּר נְיַשֵּר אֶל מוּל שֶׁמֶש מַעֲנִיּוֹת לֶעָתִיד הָרָחוֹק, וּבִנְתִיבוֹת עוֹלָמִים לְלֹא כֶּמֶשׁ יַעַל זַרְעֵנוּ בְּשָׂדֶה לִבְלִי-חֹק בַּחֲרִיצִים נְפַלְּסֵמוֹ בָּאוֹן אֶל הֶעָתִיד הַמְמַשְׁמֵשׁ וָעֵר, - בּוֹ בַּמַּעְדֵּר!בו במעדר בו עיסית כפיך, קשי היבלת וספחת בעור, הן בפלג תעלות לעציך, הן בצאתך לנכש, לעקור, בחפירת בור-שתיל במו גן, בחציבת קן-עמוד של גדר, – בו במעדר! בו במעדר גם כרינו הקבר, חרש חצבנו בנין עדי-עד. בבית עולמנו – נשקף לכל עבר ... דמע? אין דמע, לא רעדה יד. בתקלה לא תראנו עין-צר! כך כורים אנו פה קבר-חבר, – בו במעדר. בו במעדר חפירות העמקנו, גדר קיבוץ שעלה על קרקע, סלע התיז ניצוצות כי נזעקנו, נאנחה אדמה למכה. ארץ נקנית בזעה ובדם! שבח לכלי החודר-הנוקר, – לו למעדר! בו במעדר נישר אל מול שמש מעניות לעתיד הרחוק, ובנתיבות עולמים ללוא כמש יעל זרענו בשדה לבלי-חוק בחריצים נפלסמו באון אל העתיד הממשמש וער, - בו במעדר!