ראי אדמה

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד: פִּרְחֵי פְּרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִים וּבְהוֹד, אֲשֶׁר נְשָׁקָתַם הַשֶּׁמֶשׁ מִנְּשִיקָתָהּ רִאשׁוֹנָה, מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח, קְטֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה. וְעַד שֶֹיָּדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם, וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶל בֹּקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם. הֵא לָך הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נֹעַר טְהָר-חֲלוֹמוֹת, בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת, וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶׁתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבֹא, אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הַרָאִית? וְאֵיפֹה? וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתּוֹ! מֵאָה שְׁעָרִים הוֹד וָכֹחַ, קׁדֶשֹ לְעַם מְכוֹרָתוֹ! בָּרוּךְ קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כֹּפֶר חַיֵּינוּ בְּהוֹד... רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!ראי, אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאוד: פרחי פרחים בך טמנו רעננים ובהוד, אשר נשקתם השמש מנשיקתה ראשונה, מצניע חן עם יפה קלח, קטורת כוסו נכונה. ועד שוידעו צהוריים בעצם הצער התם, ובטרם רוו טל של בוקר בחלומות-אור נבטם. הא לך הטובים בבנינו, נוער טהר-חלומות, ברי לב, נקיי כפיים, טרם חלאת אדמות, וארג יומם עודו שתי, ארג תקוות יום יבוא, אין לנו טובים מכל אלה. את הראית? ואיפה? ואת תכסי על כל אלה. יעל הצמח בעיתו! מאה שערים הוד וכוח, קדשו לעם מכורתו! ברוך קרבנם בסוד מות, כופר חיינו בהוד... ראי, אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאוד!