נא השיבו לי ילדותי

נָא הָשִׁיבוּ לִי יַלְדּוּתִי תֹּר הַשִּׁירִים, גִּיל-עוֹלָמִים, שַׁדְמוֹת-זָהָב וּשְׁמֵי טֹהַר, וִימוֹת יֶלֶד, יֶלֶד תָּמִים. לִי הָשִׁיבוּ שִׁירֵי נֹעַם, רֵעַי אִתִּי בַּטּוֹב רָאוּ, תֹּר הַנֹּעַר, שְׂחוֹק וְשִׁיחוֹת מִלֵּב מַלֵּא אָז נָבָעוּ. עֵת עוֹד נַפְשִׁי גָרְסָה לְחַיִּים, נָבְעוּ רְגָשַׁי בִּי כַּמַּעְיָן; עֵת נָשָׂאתִי נַפְשִׁי לְתִקְווֹת, אֵין מַלְּאוֹתָן שָׁנַי דַּיָּן. לִי הָשִׁיבוּ גַם דִּמְעוֹתַי, לִבִּי עַתָּה כִּי יָשִׁיבוּ, וֶאֱמוּנָתִי גָלְתָה מֶנִּי, פְּגָעִים רוּחִי כִּי יַעֲצִיבוּ. שׁוּב וּפְרַח, אֲבִיב יַלְדּוּתִי, שׁוּב כַּצְּפִירָה תּוֹפַע בְּהִלָּהּ! אַךְ הֲיִפְרַח צְחִיחַ-סֶלַע, סְדוֹם תִּבָּנֶה עֲלֵי תִלָּהּ?!נא השיבו לי ילדותי תור השירים גיל עולמים שדמות זהב ושמי טוהר וימות ילד ילד תמים לי השיבו שירי נועם רעיי איתי בטוב ראו תור הנוער שחוק ושיחות מלב מלא אז נבעו עת עוד נפשי גרסה לחיים נבעו רגשי בי כמעין עת נשאתי נפשי לתקוות אין מלאותן שניי דין לי השיבו גם דמעותיי ליבי עתה כי ישיבו ואמונתי גלתה מני פגעים רוחי כי יעציבו שוב ופרח אביב ילדותי שוב כצפירה תופע בהילה אך היפרח צחיח סלע סדום תיבנה עלי תילה