שאת אינך

שֶׁאַתְּ אֵינֵךְ - לִבִּי אֵינוֹ רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ. שֶׁאִם אֶקְרָא בִּשְׁמֵךְ קוֹלִי לָרִיק יִתַּם לִגְֹוֹעַ - לִבִּי אֵינוֹ רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ. הוּא לֹא יָהִין, הוּא לֹא יָהִין, הוּא לֹא יַחְפֹּץ לָדַעַת. הוּא לֹא יָעֵז הָבִין שֶׁאַתְּ הָלַכְתְּ, שֶׁאַתְּ הָלַכְתְּ, הוּא לֹא יַחְפֹּץ לָדַעַת. שֶׁאַתְּ לֹא תַּעֲנִי גַּם כִּי אֶפְשֹׁט יָד כְּעָנִי, אַף אִם אֶבְךְּ וָאֶתְחַנַּן אֲנִי - לֹא תַּעֲנִי, לֹא תַּעֲנִי - - גַּם אִם אֶקְרָא לָךְ: בּוֹאִי! אַף אִם יָדִי אוֹשִׁיט לָךְ: בּוֹאִי! וְאִם עֵינִי תִּדְמַע לָךְ: בּוֹאִי! וְכִי אֶזְעַק לָךְ: בּוֹאִי! בּוֹאִי! אַתְּ לֹא תָּבוֹאִי, אַתְּ לֹא תָּבוֹאִי - - שֶׁאַתְּ הָלַכְתְּ שֶׁאֵין לִקְרֹא לָךְ עוֹד, לֹא יָד לָתֵת - לִבִּי אֵינוֹ מֵעֵז לָדַעַת, אֵינוֹ יָכוֹל לָשֵׂאת - - שאת אינך - לבי אינו רוצה לשמוע. שאם אקרא בשמך קולי לריק יתם לגווע - לבי אינו רוצה לשמוע. הוא לא יהין, הוא לא יהין, הוא לא יחפוץ לדעת. הוא לא יעז הבין שאת הלכת, שאת הלכת, הוא לא יחפוץ לדעת. שאת לא תעני גם כי אפשוט יד כעני, אף אם אבך ואתחנן אני - לא תעני, לא תעני - - גם אם אקרא לך: בואי! אף אם ידי אושיט לך: בואי! ואם עיני תדמע לך: בואי! וכי אזעק לך: בואי! בואי! את לא תבואי, את לא תבואי - - שאת הלכת שאין לקרוא לך עוד, לא יד לתת - לבי אינו מעז לדעת, אינו יכול לשאת - -