סיפורו של סבא שבוי

הַשָּׁנִים עָפוּ, טָסוּ בְּנַחַת הִזְדַּקְּנָה הַחֶבְרַיָּה בְּדִין לָרַב זַלְמַן צָמְחָה הַקַּרַחַת לְדָן הוֹרוֹבִיץ שְׁלוֹשָה נְכָדִים יוֹם אֶחָד בָּא אֶל סַבָּא הַנֶּכֶד וּבִקֵּשׁ בְּטַפְּסוֹ עַל בִּרְכָּיו שֶׁיְּצַ'זְבֵּט מַה פָּעַל לַמּוֹלֶדֶת כְּשֶׁהָיָה עוֹד צָעִיר וְשׁוֹבָב יָא, נֶכְדִי, אַל תִּשְׁאַל מֶה עָשִׂיתִי הִתְגַּדֵּר הַזָּקֵן וְאָמַר הוֹי, שְׁבוּי מִלְחָמָה אָז הָיִיתִי בַּצָּבָא הָעִבְרִי הֲגָנָה לְחַזִית גוּש עֶצְיוֹן לִי נָסַעְתִּי שָׁם שָׁמַרְתִּי יָמִים וְלֵילוֹת לְבַסּוֹף לִי נִמְאַס וְנִכְנַעְתִּי וּבָחַרְתִּי בַּשֶּׁבִי לִחְיוֹת וָנָבוֹא לְאַרְצוֹ שֶׁל עַבְּדַאלְלָה לַמִּדְבָּר הַנִּקְרָא אֻם גָּ'מַאל כָּאן שָׁבוּי תִּשָּׁאֵר עוֹד אִינְשַׁלְלָּה שֵׁשׁ שָׁנִים בְּזֵעָה וְעָמָל שְׁבַע-מֵאוֹת פַּרְצוּפִים שָׁם הָיִינוּ טִפּוּסִים יְדוּעֵי אֲנָחוֹת אַךְ שׁוֹבֵינוּ הִכְרִיזוּ: תָּפַסְנוּ עֲשָׂרָה אֶלֶף יָהוּד לְפָחוֹת שָׁם הָיוּ וָתִיקֵי נָהָרַיִּם שֶׁהִזְרִימוּ חַשְׁמַל לַכְּפָרִים שָׁם יָשְׁבוּ מָגִנֵּי יְרוּשָׁלַיִם וּלְבַסּוֹף הִצְטָרְפוּ הַגְּזָרִים בְּתוֹךְ תַּיִל אוֹתָנוּ הֵנִיחוּ לֹא יָדַעְנוּ בִּכְלָל מָה לַעֲשׂוֹת אֲבָל סַרְגֶ'נְט עָלֵינוּ הִמְלִיכוּ שֶׁנִקְרָא בְּעִבְרִית "בלא-סיט". שָׁם הִרְגַּשְׁנוּ כְּמוֹ בְּמַרְגּוֹעַ כָּל הַיּוֹם מִתְבַּטְלִים, אֵין צָרוֹת לֹא חָסֵר לָנוּ אֶלָּא קוֹלְנוֹעַ וּבַלַּיְלָה חָסְרוּ בַּחוּרוֹת שָׁם נָתְנוּ אֲרוּחוֹת מִסּוּג אֶקְסְטְרָה הוֹ מָרָק וּבִיסְקְוִיטִים רַבִּים וּבָעֶרֶב נִגְּנָה הָאוֹרְקֶסְטְרָא אָקוֹרְדְּיוֹן, כִּנּוֹרוֹת עֲצַבִּים נֶהֱנֵינוּ מִיַּחַס גָּבוֹהַּ לְטִפּוּס בְּאָפְנָה עֲרָבִית וְחַיָּל שֶׁהֵעֵז בִּי לִנְגֹּעַ הוּא נִשְׁלַח לֵהָרֵג בֶּחָזִית חֲדָשׁוֹת כָּל בַּרְנָשׁ שָׁם הִשְׁמִיעַ מֵעֶשְׂרִים מְקוֹרוֹת הוּא שְׁמָעָן הַלִּגְיוֹן כְּבָר לְחֵיפָה הִגִּיעַ הַצָּבָא הָעִבְרִי בְּעַמָּאן הַשְׂכָּלָה שָׁם קִבַּלְנוּ פִּי עֶשֶׂר הַתַּרְבּוּת הִתְפַּשְּׁטָה בַּמֶּרְחָב בַּחוּגִים נַעֲשֵׂיתָ פְּרוֹפֶסוֹר בַּוִּכּוּחַ הָפַכְתִּי לְרַב מִכְתָבִים מִן הָאָרֶץ הֵבִיאוּ הִסִּיעָם בְּמִיסְיֶה כּוֹרְבֶּזְיֶה הֵם אֵלֵינוּ, אִינְשַׁלְלָּה, יַגִּיעוּ כְּשֶׁנֵּצֵא מֵהַשֶּׁבִי הַזֶּה כָּךְ חָיִינוּ בְּאֶרֶץ עַבְּדַּלְלָּה עַד שֶׁבָּאנוּ אֶל יוֹם הַשִּׁחְרוּר אָז חָזַרְנוּ לְאֶרֶץ אִינְשַׁלְלָּה אֲבָל זֶה פֶּרֶק בֵּית בַּסִּפּוּר הוֹי, נֶכְדִּי, לְשׁוֹנִי כְּבָר נִחֶרֶת לֵךְ שַׁחֵק עִם אָחִיךָ יִצְחָק תְּשַׂחֲקוּ בְּצָבָא וּמַחְתֶרֶת אַךְ שָׁבוּי אַל תִּהְיֶה בַּמִּשְׂחָק השנים עפו, טסו בנחת הזדקנה החבריה בדין לרב זלמן צמחה הקרחת לדן הורוביץ שלושה נכדים יום אחד בא אל סבא הנכד וביקש בטפסו על ברכיו שיצ'זבט מה פעל למולדת כשהיה עוד צעיר ושובב יא, נכדי, אל תשאל מה עשיתי התגדר הזקן ואמר הוי, שבוי מלחמה אז הייתי בצבא העברי הגנה לחזית גוש עציון לי נסעתי שם שמרתי ימים ולילות לבסוף לי נמאס ונכנעתי ובחרתי בשבי לחיות ונבוא לארצו של עבדאללה למדבר הנקרא אום ג'מאל כאן שבוי תישאר עוד אינשאללה שש שנים בזיעה ועמל שבע-מאות פרצופים שם היינו טיפוסים ידועי אנחות אך שובינו הכריזו: תפסנו עשרה אלף יהוד לפחות שם היו ותיקי נהריים שהזרימו חשמל לכפרים שם ישבו מגיני ירושלים ולבסוף הצטרפו הגזרים בתוך תיל אותנו הניחו לא ידענו בכלל מה לעשות אבל סרג'נט עלינו המליכו שנקרא בעברית "בלא-סיט". שם הרגשנו כמו במרגוע כל היום מתבטלים, אין צרות לא חסר לנו אלא קולנוע ובלילה חסרו בחורות שם נתנו ארוחות מסוג אקסטרה הו מרק וביסקוויטים רבים ובערב ניגנה האורקסטרא אקרודיון, כינורות עצבים נהנינו מיחס גבוה לטיפוס באופנה ערבית וחייל שהעז בי לנגוע הוא נשלח ליהרג בחזית חדשות כל ברנש שם השמיע מעשרים מקורות הוא שמען הלגיון כבר לחיפה הגיע הצבא העברי בעמאן השכלה שם קיבלנו פי עשר התרבות התפשטה במרחב בחוגים נעשית פרופסור בוויכוח הפכתי לרב מכתבים מן הארץ הביאו הסיעם במיסיה כורבזיה הם אלינו, אינשאללה, יגיעו כשנצא מהשבי הזה כך חיינו בארץ עבדאללה עד שבאנו אל יום השחרור אז חזרנו לארץ אינשאללה אבל זה פרק ב' בסיפור הוי, נכדי, לשוני כבר ניחרת לך שחק עם אחיך יצחק תשחקו בצבא ומחתרת אך שבוי אל תהיה במשחק