הבובה והבובונת

הַבֻּבָּה הַגְּדוֹלָה שִׁחֲקָה עִם הַבֻּבֹּנֶת, הַבֻּבָּה לָבְשָׁה שִׂמְלָה וְהַבֻּבֹּנֶת רַק כֻּתֹּנֶת. לַבֻּבָּה הַגְּדוֹלָה זוּג עֵינַיִם דֻּבְדְּבָנִים [אַךְ] הַבֻּבֹּנֶת מִיָּמֶיהָ לֹא פָּקְחָה עוֹד הָעֵינַיִם הַבֻּבָּה כְּבָר מְדַבֶּרֶת: אַבָּא, אִמָּא, הִיא אוֹמֶרֶת, הַבֻּבֹּנֶת הַקְּטַנְטֹנֶת תָּמִיד שׁוֹתֶקֶת – הַטִּפְּשֹׁנֶת! הבובה הגדולה שחקה עם הבובונת, הבובה לבשה שמלה והבובנת רק כתנת. לבובה הגדולה זוג עיניים דובדבנים [אך] הבובונת מימיה לא פקחה עוד העיניים הבובה כבר מדברת: אבא, אמא, היא אומרת, הבובונת הקטנטונת תמיד שותקת – הטפשונת!