שמי מולדת

שְׁמֵי מוֹלֶדֶת עָטוּ זַעַם חִישׁ כֻּסּוּ בְּעַרְפִלִּים. עַל שְׂדוֹת מוֹלֶדֶת גָּח הָרַעַם, בְּנֵי-אָדָם שׁוּב בִּכְבָלִים. נִלְחָמִים עַל כְּבוֹד מוֹלֶדֶת נִלְחָמִים עַל כְּבוֹד עַמָּם, אַךְ כְּמוֹ חַיָּה מְאֹד חֵרֶשֶׁת הַגּוֹיִים אוֹטְמִים אָזְנָם. בִּרְחוֹבוֹת קִרְיָה שׁוֹמֶמֶת אַט צוֹעֶדֶת אֵם דּוּמָם. הִיא שַׁכּוּלָה וּמְקוֹנֶנֶת עַל בָּנֶיהָ שֶׁאֵינָם. עַל שָׁמֵינוּ עֲבֵי זַעַם הַשֶּׁמֶשׁ בָּא בָּעֲנָנִים כִּי בָּחַל הָאֵל הַפַּעַם עַל בְּנֵי-אָדָם כָּל-כָּךְ קְטַנִּים.שמי מולדת עטו זעם חיש כוסו בערפילים. על שדות מולדת גח הרעם בני אדם שוב בכבלים. נלחמים על כבוד מולדת נלחמים על כבוד עמם, אך כמו חיה מאוד חירשת הגויים אוטמים אוזנם. ברחובות קריה שוממת אט צועדת אם דומם. היא שכולה ומקוננת על בניה שאינם. על שמינו עבי זעם השמש בא בעננים כי בחל האל הפעם על בני אדם כל-כך קטנים.