שולה

רוּחַ מְיַבֶּבֶת וְהַסְּתָו בַּכֹּל מָה אָפֹר וְסַגְרִיר אָבִיב חָלַף שַיָּךְ הוּא לָאֶתְמוֹל שׁוּם כּוֹכָב אֵינוֹ מֵאִיר מִשְׁתּוֹקֵק הַלֵּב לְיוֹם כָּחֹל וְטָהוֹר בַּכֹּל שׁוּלָה, הוֹפַעַתְּ כְּאִילוּ מֵעוֹלָם אַחֵר שׁוּלָה, אַתְּ לִי נִרְאֵית כְּפֶרַח מִתּוֹךְ זֵר עִם גֶּשֶׁם הֵבֵאת אִתָּךְ רֵיחוֹת אָבִיב הִתְפַּזְּרוּ הָעֲנָנִים וּתְכֵלֶת שׁוּב סָבִיב אַל נָא תֵּלְכִי עַד עוֹלָם הֵן שׁוּב יָאִיר עִם גֶּשֶׁם... רוח מיבבת והסתיו בכל מה אפור וסגריר אביב חלף שייך הוא לאתמול שום כוכב אינו מאיר משתוקק הלב ליום כחול וטהור בכל שולה, הופעת כאילו מעולם אחר שולה, את לי נראית כפרח מתוך זר עם גשם הבאת איתך ריחות אביב התפזרו העננים ותכלת שוב סביב אל נא תלכי עד עולם הן שוב יאיר עם גשם...