שיר הקציר

שָׁטָה רוּחַ עַל פְּנֵי אֶרֶץ לַשִּׁבֹּלֶת שָׂחָה וְלָחֲשָׁה לָהּ סוֹד לָאֹזֶן וְאָמְרָה לָהּ כָּכָה מִסְּדוֹם וְעַד חֲנִיתָה וּמִיָּם וְעַד עֵין גֵב פְּרִי נָשְׂאָה זֵעַת-זוֹרֵעַ וְהֵנִיב עֲמַל יוֹגֵב הַחִטָּה רֹאשָׁהּ הִרְכִּינָה לַשִּׁבֹּלֶת רְעוּתָהּ וְשִׁבֹּלֶת לְשִׁבֹּלֶת אֶת הַסּוֹד לָחֲשָׁה. רַחַשׁ לַחַשׁ גַּל יָנִיעַ וְעוֹבֶרֶת הָרִנָּה חַג קָצִיר הִנֵּה הִגִּיעַ לַיּוֹגֵב וְלַקָּמָה.שטה רוח על פני ארץ לשיבולת שחה ולחשה לה סוד לאוזן ואמרה לה ככה מסדום ועד חניתה ומים ועד עין גב פרי נשאה זיעת-זורע והניב עמל יוגב החיטה ראשה הרכינה לשיבולת רעותה ושיבולת לשיבולת את הסוד לחשה. רחש לחש גל יניע ועוברת הרינה חג קציר הנה הגיע ליוגב ולקמה.

מתוך "לקט", חוברת שירי יצחק (איזיא) פסח, קיבוץ מעברות, 1981