תוגת נערה

עַל אֶבֶן מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם יָשַׁבְתִּי לְתַנּוֹת צָרוֹתַי כָּל הַנְּעָרוֹת הִתְאָרְסוּ וְאָנֹכִי מַלְבִּינוֹת שַׂעֲרוֹתַי חָשְׁכוּ לִי מְאוֹרוֹת שָׁמַיִם חָשַׁךְ עוֹלָמִי בַּעֲדִי מִכָּל חַבְרוֹתַי הַנְּעָרוֹת נִשְׁאַרְתִּי אָנֹכִי לְבַדִּי נִצַּבְתִּי עַל סַף בֵּית הוֹרָתֵךְ לְהַבִּיט אֶל סַפִּיר גִּזְרָתֵךְ לַחֲמֹד בְּלִבִּי תְּמוּנָתֵךְ לִשְׂבֹּעַ בְּהָקִִיץ שִׂמְלָתֵךְ כֻּלָּן כְּבָר חוֹבְקוֹת אֶת בְּנֵיהֶן אֵין קֵץ וְאֵין גְּבוּל לְשִׂמְחָתָן רַק אָנֹכִי יוֹשֶׁבֶת בּוֹדֵדָה יוֹשֶׁבֶת וּמְצַפָּה לְחָתָן.על אבן מאבני המקום ישבתי לתנות צרותיי כל הבתולות התארסו ואנוכי מלבינות שערותיי חשכו לי מאורות שמים חשך עולמי בעדי מכל חברותיי הבתולות נשארתי אנוכי לבדי ניצבתי על סף בית הורתך להביט אל ספיר גזרתך לחמוד בליבי תמונתך לשבוע בהקיץ שמלתך כולן כבר חובקות את בניהן אין קץ ואין גבול לשמחתן רק אנוכי יושבת בודדה יושבת ומצפה לחתן.