על השחיטה

שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי! אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב – וַ אֲ נִ י לֹא מְצָאתִיו – הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי! אֲ נִ י – לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָי, וּכְבָר אָזְלַת יָד אַף-אֵין תִּקְוָה עוֹד – עַד-מָתַי, עַד-אָנָה, עַד-מָתָי? הַתַּלְיָן! הֵא צַוָּאר – קוּם שְׁחָט! עָרְפֵנִי כַּכֶּלֶב, לְךָ זְרֹעַ עִם-קַרְדֹּם, וְכָל-הָאָרֶץ לִי גַרְדֹּם – וַאֲנַחְנוּ – אֲנַחְנוּ הַמְעָט! דָּמִי מֻתָּר – הַךְ קָדְקֹד, וִיזַנֵּק דַּם רֶצַח, דַּם יוֹנֵק וָשָׂב עַל-כֻּתָּנְתְּךָ – וְלֹא יִמַּח לָנֶצַח, לָנֶצַח. וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד! אַךְ אִם-אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ – יְמֻגַּר-נָא כִסְאוֹ לָעַד! וּבְרֶשַׁע עוֹלָמִים שָׁמַיִם יִמָּקּוּ; אַף-אַתֶּם לְכוּ, זֵדִים, בַּחֲמַסְכֶם זֶה וּבְדִמְכֶם חֲיוּ וְהִנָּקוּ. וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם! נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן – וְיִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם! יִקֹּב הַדָּם עַד תְּהֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים, וְאָכַל בַּחֹשֶׁךְ וְחָתַר שָׁם כָּל-מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִּים.שמיים, בקשו רחמים עלי! אם-יש בכם אל ולאל בכם נתיב – ו א ני לא מצאתיו – התפללו אתם עלי! א ני – ליבי מת ואין עוד תפילה בשפתי, וכבר אזלת יד אף-אין תקוה עוד – עד-מתי, עד-אנה, עד-מתי? התלין! הא צואר – קום שחט! ערפני ככלב, לך זרוע עם-קרדום, וכל-הארץ לי גרדום – ואנחנו – אנחנו המעט! דמי מותר – הך קדקוד, ויזנק דם רצח, דם יונק ושב על-כותנתך – ולא ימח לנצח, לנצח. ואים יש-צדק – יופע מיד! אך אם-אחרי הישמדי מתחת רקיע הצדק יופיע – ימוגר-נא כסאו לעד! וברשע עולמים שמיים יימקו; אף-אתם לכו, זדים, בחמסכם זה ובדמכם חיו והינקו. וארור האומר: נקום! נקמה כזאת, נקמת דם ילד קטן עוד לא-ברא השטן – וייקוב הדם את-התהום! ייקוב הדם עד תהומות מחשכים, ואכל בחושך וחתר שם כל-מוסדות הארץ הנמקים.