שיר מעפילים

שָׁטָה אֳנִיָּה בַּיָּם, סַעַר עַל הַמַּיִם; מַעְפִּילִים אֶל הַמְּכוֹרָה בָּהּ נוֹשְׂאִים עֵינַיִם. שָׁטָה אֳנִיָּה בַּיָּם, תָּכֹל-לָבָן הַדֶּגֶל; מִתְלַקֵּחַ בָּהּ מָחוֹל שֶׁל עוֹלִים בָּרֶגֶל. מִתְנַדְנֶדֶת אֳנִיָּה בֵּין גַּלֵי הַקֶּצֶף, כְּחַיֵּינוּ הַחוֹלְפִים בֵּין תִּלֵּי הָעֶצֶב. לַמִּזְרָח נִשֵּׂאת סְפִינָה תַּחַת שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת; שׁוּטִי, שׁוּטִי, יְקָרָה, כִּי קָרֵב חוֹף-פֶּלֶא!שטה אנייה בים, סער על המים; מעפילים אל המכורה בה נושאים עיניים. שטה אנייה בים, תכול-לבן הדגל; מתלקח בה מחול של עולים ברגל. מתנדנדת אנייה בין גלי הקצף, כחיינו החולפים בין תלי העצב. למזרח נשאת ספינה תחת שמי התכלת; שוטי, שוטי, יקרה, כי קרב חוף-פלא!