רוח (לחן ולבה)

אֵיזֶה רוּחַ, אֵיזֶה רוּחַ! מוּל הַשַּׁעַר הַפָּתוּחַ, עַל עָנָף שָׁחֹר שֶׁל עֵץ צֵל-עָלֶה רוֹקֵד כַּלֵּץ. דָּן וּפְנִינָה בְּנֵי אַרְבַּע מַשְׁכִּיבִים אֶת הַבֻּבָּה: "נוּמִי-נָא, עִצְמִי עֵינַיִם, טָס עָנָן בִּשְׁחֹר שָׁמַיִם, הַס הָרוּחַ, שְׁקֹט הָרוּחַ, אַל תִּבְכֶּה וְתֵן לָנוּחַ, כִּי אֶצְלֵנוּ כָּאן בִּפְנִים – יְשֵׁנִים."איזה רוח, איזה רוח! מול השער הפתוח, על ענף שחור של עץ צל-עלה רוקד כלץ. דן ופנינה בני ארבע משכיבים את הבובה: "נומי-נא, עצמי עיניים, טס ענן בשחור שמיים, הס הרוח, שקט הרוח, אל תבכה ותן לנוח, כי אצלנו כאן בפנים – ישנים."