חלום חלמתי

חֲלוֹם חָלַמְתִּי, נוֹרָא מְאֹד: אֵין עַמִּי, עַמִּי אֵינֶנּוּ עוֹד. בִּצְעָקָה קַמְתִּי - אֲהָהּ! אֲהָהּ! אֲשֶׁר חָלַמְתִּי בָּא לִי, בָּא! הָהּ, אֵל בָּרָמָה! אֶקְרָא רְתֵת: עַל מַה וְלָמָּה עַמִּי מֵת? עַל מַה וְלָמָּה מֵת לַשָּׁוְא? לֹא בַּמִּלְחָמָה, לֹא בַּקְּרָב... נְעָרִים, זְקֵנִים, גַּם נָשִׁים וָטַף - כְּבָר אֵינָם, אֵינָם - סִפְקוּ כַּף! כֹּה אֶבְךְּ בִּיגוֹנִי, גַּם יוֹם, גַּם לֵיל: עַל מַה, רִבּוֹנִי? וְלָמָּה, אֵל?חלום חלמתי, נורא מאד: אין עמי, עמי איננו עוד. בצעקה קמתי – אהה! אהה! אשר חלמתי בא לי, בא! הה, אל ברמה! אקרא רתת: על מה ולמה עמי מת? על מה ולמה מת לשווא? לא במלחמה, לא בקרב... נערים, זקנים, גם נשים וטף – כבר אינם, אינם – ספקו כף! כה אבך ביגוני, גם יום, גם ליל: על מה, ריבוני? ולמה, אל?