כיצד מרקדין

הָרַבִּי עַלִּיז שָׂמֵחַ, הָרַבִּי בֵּין תַּלְמִידָיו מְטוֹפֵף בָּא צַעַד צַעַד, טָס מֵרִים שׁוּלֵי בְּגָדָיו. הַי! הַי! כֹּחַ נֹעַר, כֹּחַ קֶסֶם! כָּךְ הָיָה – כָּךְ – בִּנְעוּרָיו! כַּף יִמְחָא, לִבּוֹ שָׂמֵחַ, בָּעֵינַיִם אֹשֶׁר רָב יַם בַּם בָּ-בָּ-בַּם... הַגֶּד-לִי – לִי לָאוֹרֵחַ, מַה קָּרָה כָּאן, כִּי עַל כֵּן הָרַבִּי הַיּוֹם שָׂמֵחַ, כֹּה יָגִיל לֵב הַזָּקֵן? הַי! הַי! הַי! הַי! מַה יִּרְקוֹד זֶה? מַה יָּרִיעַ? שִׂמְחָתוֹ זֹה הִיא עַל מָה? הֲשָׁקְטָה עַתָּה הָאָרֶץ, הֲשָׁכְכָה הַמִּלְחָמָה? יַם בַּם בָּ-בָּ-בַּם... לֹא! כִּי הָרַבִּי יָרִיעַ, שִׂמְחָתוֹ כִּי נַעֲלָה: הוּא לַחֲתֻנָּה אוֹרֵחַ, – קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה! הַי! הַי! בְּיִשְׂרָאֵל בָּנוּ עוֹד בַּיִת, בִּיהוּדָה חִדְּשׁוּ עוֹד קֵן, – מִפְּנֵי זֶה יַבְרִיק עֵינַיִם אַף יָשִׂישׂ לֵב הַזָּקֵן. יַם בַּם בָּ-בָּ-בַּם... בָּא הַשָּׂב מַרְאֶה כָּאן, כֵּיצַד מְרַקְּדִין לִפְנֵי כַלָּה. הַךְ הַתֹּף! הַךְ מְצִלְתָּיִם! גּוּפוֹ קַל, רַגְלוֹ קַלָּה. אַי-אַי-אַי-אַי חֲסִידִים הַי! הַי! הַי! הַי! בְּיָמָיו וּבְיָמֵינוּ תִּוָּשַׁע בַּת יְהוּדָה, יִשְׂרָאֵל יִשְׁכּוֹן לָבֶטַח בַּתּוֹרָה וַעֲבוֹדָה! יַם בַּם בָּ-בָּ-בַּם... הָרַבִּי עַלִּיז שָׂמֵחַ...הרבי עליז שמח, הרבי בין תלמידיו מטופף בא צעד צעד, טס מרים שולי בגדיו. הי! הי! כוח נוער, כוח קסם! כך היה – כך – בנעוריו! כף ימחא, ליבו שמח, בעיניים אושר רב ים בם ב-ב-בם... הגד-לי – לי לאורח, מה קרה כאן, כי על כן הרבי היום שמח, כה יגיל לב הזקן? הי! הי! מה ירקוד זה? מה יריע? שמחתו זה היא על מה? השקטה עתה הארץ, שככה המלחמה? ים בם ב-ב-בם... לא! כי הרבי יריע, שמחתו כי נעלה: הוא לחתונה אורח, – קול חתן וקול כלה! הי! הי! בישראל בנו עוד ביית, ביהודה חדשו עוד קן, – מפני זה יבריק עיניים אף ישיש לב הזקן. ים בם ב-ב-בם... בא השב מראה כאן, כיצד מרקדין לפני כלה. הך התוף! הך מצלתיים! גופו קל, רגלו קלה. אי-אי-אי-אי חסידים הי! הי! הי! הי! בימי ובימינו, תיושע בת יהודה ישראל ישכון לבטח בתורה ועבודה! ים בם ב-ב-בם... הרבי עליז שמח...