שיר קינה על יהודי הגטו

שׁירָה, שׁירָה נָא עוֹד זֹאת הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה עַל אֲדָמוֹת, הַפְשֵׁל רֹאשְׁךָ לְאָחוֹר, גַּלְגֵּל עֵינַיִם בִּדְבֵקוּת וּבַעֲיָם, וּפַעַם אַחֲרוֹנָה תָּשִׁירָה לוֹ, אֶת נִבְלְךָ תָּעִיר בְּקוֹל-עַנּוֹת: כִּי תַּמּוּ יְהוּדִים וְאֵינָם עוֹד, נֶהֶרְגוּ, נִכְרְתּוּ, וְאֵינָם! אֵיךְ אָשִׁיר? וְאֵיךְ רֹאשִׁי אוּכַל לָשֵׂאת בְּעֵינַיִם לְטוּשׁוֹת מָרוֹם? דִּמְעָה אַחַת בְּעֵינִי שָׁם נִקְשְׁרָה-נִקְרְשָׁה... חוֹרְגָה חוֹרְגָה לָצֵאת וְתַשׁ כּוֹחָהּ לִנְשֹׁר... רִבּוֹן, הָהּ, רִבּוֹנִי! זַעֲקוּ, שְׂאוּ קוֹל מִכָּל צְרוֹר חוֹל, מִתַּחַת לָאֲבָנִים, יִזְעַק כָּל נֵד אָבָק, כָּל אֵשׁ וְכָל עָשָׁן הַמִּתַּמֵּר - דַּמְכֶם הוּא וּלְשַׁדְכֶם, זֶה מֵחַ-עֲצָמִים, זַעֲקוּ, הָרִימוּ קוֹל! הַנֶּפֶשׁ וְהַשְּׁאֵר!שירה, שירה נא עוד זאת הפעם האחרונה על אדמות, הפשל ראשך לאחור, גלגל עינים בדבקות ובעים, ופעם אחרונה תשירה לו, את נבלך תעיר בקול-ענות: כי תמו יהודים ואינם עוד, נהרגו, נכרתו, ואינם! איך אשיר? ואיך ראשי אוכל לשאת בעינים לטושות מרום? דמעה אחת בעיני שם נקשרה-נקרשה... חורגה חורגה לצאת ותש כוחה לנשור... רבון, הה, רבוני! זעקו, שאו קול מכל צרור חול, מתחת לאבנים, יזעק כל נד אבק, כל אש וכל עשן המתמר - דמכם הוא ולשדכם, זה מח-עצמים, זעקו, הרימו קול! הנפש והשאר!