רימון זכרונותיי

מַה מִתְעַלְּסִים קוֹלוֹת בְּשָׂשׂוֹן הֵן עָצוּב לִבִּי וְהִרְהוּרַי שִׁמָּמוֹן הֵן לֹא גַּן לִי, לֹא פֶּרַח, לֹא רֹן וְלֹא נוֹי כִּי לִבִּי לוֹ לַשָּׁתִיל שֶׁנָּטַעְנוּ בַּגַּיְא הוּא רִמּוֹן זִכְרוֹנוֹתַי בְּרֵד יָגוֹן הוּא יִפְרַח לִי בְּלֵיל תּוּגָה רָז יִרְחַשׁ וּצְלִיל קוֹלֵךְ לִי יִלְחַשׁ בַּסֵּתֶר וְנִשְׁכָּחוֹת יָנֵצּוּ עָטוּ פֶּתַע אוֹר יָגֹלּוּ בִּי חָדָשׁ זֶה רִמּוֹן זִכְרוֹנוֹתַי בַּחִדָּלוֹן נִיב הוּא סָח לִי בִּסְעֹר לִבִּי זִיק יִשְׁלַח וְאוֹר יָהֵל בִּי וְיִזְרַח כַּכֶּתֶר מֵאַרְגָּמָן בּוֹהֵק וְאֵין בּוֹ רֶתַע אָז תֵּצֵא נַפְשִׁי רַק לָךְ שׁוֹשַן שִׂפְתוֹתַיִךְ אֶשְׁמֹרָה כְּפָז כּוֹכַב מַבָּטֵךְ הַמֵּאִיר פְּנִינֵי דִּמְעוֹתַיִךְ אֶזְכֹּרָה כְּאָז פְּרֵדָה בִּשְׁבִיל צָר חִבּוּקֵנוּ בִּכְאֵב יָד בְּיָד לֵב בְּלֵב מַבָּטֵנוּ לַשָּׁתִיל כֹּה נִכְמַר אֵימָתַי יְלַבְלֵב זֶה רִמּוֹן זִכְרוֹנוֹתַי בְּרֵד יָגוֹן הוּא יִפְרַח לִי בְּלֵיל תּוּגָה רָז יִרְחַשׁ וּצְלִיל קוֹלֵךְ לִי יִלְחַשׁ כְּקֹדֶם וְאֹדֶם שִׂפְתוֹתַיִךְ וְכוֹכָב מַבַּט עֵינַיִךְ וּמַגַּע לִטּוּף יָדַיִךְ טַל דְּמָעוֹת עַל לְחָיַיִךְ אוֹר יָגֹלּוּ בִּי חָדָשׁמה מתעלסים קולות בששון הן עצוב ליבי והרהוריי שיממון הן לא גן לי, לא פרח, לא רון ולא נוי כי ליבי לו לשתיל שנטענו בגיא הוא רימון זכרונותיי ברד יגון הוא יפרח לי בליל תוגה רז ירחש וצליל קולך לי ילחש בסתר ונשכחות ינצו עטו פתע אור יגולו בי חדש זה רימון זכרונותיי בחידלון ניב הוא סח לי בסעור ליבי זיק ישלח ואור יהל בי ויזרח ככתר מארגמן בוהק ואין בו רתע אז תצא נפשי רק לך שושן שפתותייך אשמורה כפז כוכב מבטך המאיר פנינ דמעותייך אזכורה כאז פרידה בשביל צר חיבוקנו בכאב יד ביד לב בלב מבטנו לשתיל כה נכמר אימתי ילבלב זה רימון זכרונותיי ברד יגון הוא יפרח לי בליל תוגה רז ירחש וצליל קולך לי ילחש כקודם וואודם שפתותייך וכוכב מבט עינייך ומגע ליטוף ידייך טל דמעות על לחייך אור יגולו בי חדש